אז ככה, כן, גם לי זה קרה לא מזמן! יצאתי בשאלה!

עבדתי, עבדתי ועבדתי כל פעם בעבודה שונה עד ש... בא הצבא, ניתק אותי לגמרי מהמציאות היומיומית. החזיק אותי שלושה חודשים ללא עבודה בתנאי שיעימום!

ו...

השליך אותי לכלבים.

השתחררתי, וחזרתי לבית הוריי. סתם, כי לא מצאתי דירה. הם, משום מה פיתחו ציפיות מהשהות הממושכת שלי בבית ויציאתי ממנו הייתה בבחינת "מיני יציאה בשאלה".

אמא בכתה, אבא כעס ואני התרגשתי כשעזבתי את הביית, את ירושליים עיר הקודש, את החברים הקרובים, את ה'עיר' שאת פַּביה, מסעדותיה, בתי קולנועיה, דיסקוטוקטיה הכרתי על בוריים.

בכל מקום בירושליים היו לי רגעים יפים ורעים. לכל מקום בירושליים הרגשתי קצת קשור. כן, גם לפינת הכורסאות, שם ליד מדף הסיפרות לגייז, ב'תמול שלשום' הרגשתי קשור. גם לאבן המרובעת המוצלת למרגלות גן העצמאות. לקיוסק של דוד שמוכר תירס חם ב-7 שקל.

ובעיקר לחברים.

היום אני באילת, כן, לפני התחלה חדשה. מתרגש. נסער ואוהב. מקווה שיהיה טוב חמים ונחמד כאן.

מעצבן אותי לדעת, שבתום תקופה כאן, שתהיה אשר תהיה אתאהב בה, אאלץ שוב להזיל דמעה בחזרתי לירושליים סיטי.

קשה, קשה להיות רגיש ורחרוחי.

באוטובוס בנסיעה לאילת עקבתי במבטי על ירושליים המתרחקת ההרים, הים. כל הדרך רדף אחרינו ירח מלא שחיפשתי אתזווית עינו למצוא בה קריצת חברים. הוא מצידו שמר על פני פוקר.

ואני, בא לי לכתוב ואינני יודע על מה. מערבולת סוערת של רגשות מציפה אותי וכמו משתלטת על אצבעותיי וגוררת אותם, כמו היו של אוטיסט מובלות על ידי המתקשר, לספר ולספר.

פתאום כזה הבנתי עד כמה אני אוהב את החברים שלי. עד כמה אני זקוק לחברתם. עד כמה הם חסרים לי. עד כמה אני תלויי בהם. כן, בדברים הטריוייאליים של "יאלה, בוא/י לסרט", "לשבת איפה שהוא", לפטפט, ללא יודע מה, ללהיות בירושליים.

אבל מגיע לי מזל טוב לא! לא בגלל שאחותי מתחתנת בעוד שבועיים. בגלל שאני מתחיל משהוא חדש.

מתחיל ללמוד, לעבוד ולחיות חיים חדשים. עבודת סטודנטים רגועה. קצת שחורה (מלצרות) אבל עם הרבה יותר מנוחת הנפש ורוגע נפשי מאשר עבודה מורטת עצבים במירוץ אחר סנסציות (בעבודתי העיתונאית)

יהיה כיף.

אוכל לחזור לשיחות הליליות הארוכות ארוכות עם כך החברים שבעולם כי יש מלא מלא זמן. אוכל לקרוא את כך הספרים בעולם כי יש זמן ובעיקר מנוחת הנפש.

יהיה כיף

לפחות הלוואי.

אז זהו! עד היום היה קוקו מאילת. מהיום יש גם שבתאי מאילת. קדימה רבותיי בלבלי אותו לפי הקצב.