חופשיהי, רווקה, חיה את החיים ולא חושבת יותר מידי
נהנת, יוצאת , קונה בגדים, לובשת מיני(!)
נפרדנו, ואחרי כמעט חצי שנה, זה לא נראה כל כך מוזר, וזה לא היה כל כך קשה.
הבנתי שחצי שנה הוא מנסה להפוך אותי למשהו שהוא אוהב ואני מנסה להפוך אותו למשהו שאני אוהבת
ואם אני עם בנאדם, ואני לא אוהבת את ההיתנהגות שלו והיחס שלו וכאלה, אני לא צריכה לנסות לשנות אותם, אני צריכה להבין שהוא פשוט לא בישבלי.
אבל כנראה שהעדפתי להאמין שזה קשר ראשון שלו והוא לא יודע איך להיתנהג- טימטום מיצידי.
להיות לו לגננת ומנחה כשבעצם אני רק מנסה להפוך אותו למשהו שהוא לא.
ואחרי חמישה חודשים וחצי, החיים שלי בלעדיו נראים בדיוק אותו דבר כמו שהיו כשהיתי איתו, רק בלי שיחות ובלי הודעות ובלי לתרץ מעשים ובלי לחשוב פעמיים ליפני שאני מחליטה מה אני עושה, עם מי, לאן, איך וכמה.
ותאמת שזה דיי כיף.
והתגעגעתי ללשבת עם חברות בבר ולדעת שאני יכולה לצאת עם כל אחד פה מהבר, לא באמת לעשות את זה אבל רק לדעת את זה זה מספיק בישביל שאני ארגיש טוב ואדע שאני חופשיה.
אחרי תקופה ארוכה של תהיות, בלבול, חוסר שינה, דאגה מוגזמים למצב שלי, דאגה מופרזת ל"איפה הוא ועם מי וכמה ולמה" אחרי תקופה ארוכה שאיבדתי את עצמי, כיף להנות מעצמי, להנות ממני, להנות מלינוי
כיף לדעת שאני יכולה לבד וכיף לדעת שאני לא צריכה אותו כדי לחיות.
במילה אחת, הנאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
