לפני שבוע וקצת עמדתי בתחנת אוטובוס ליד המעונות, בשעה יחסית מאוחרת. לא היו אנשים (זו תקופה שאין בה יותר מדי אנשים במעונות - בין מועדי א' למועדי ב') עצר לידי אוטו בתחנה ושאל אם אני צריכה טרמפ. למרות חיבתי המעט-אובססיבית לטרמפים אני לא אקח טרמפ עם אנשים שאני לא מכירה, אז אמרתי בחיוך לא.

"לאן את צריכה, הר הצופים? גבעת רם? תחנה מרכזית?"

הנדתי את הראש ואמרתי לא, תודה.

"נו יאללה אני אקח אותך מה הבעיה"

אמרתי לא. וכך במשך חמש דקות שלמות הוא ניסה לשכנע אותי לקחת איתו טרמפ. אחרי זה: "טוב, אז תביאי לי את הטלפון" במשפט הזה התגנב לו מבטא. שזה היה מפתיע, הבנאדם בלונדיני עם עיניים כחולות.

אמרתי לא, והוא פתח את הדלת. בנקודה הזאת באמת נבהלתי (אני לא נבהלת כ"כ בקלות, אבל כשבנאדם מנסה לשכנע אותך במשך יחסית הרבה זמן לעלות לאוטו שלו ואז פותח את הדלת, זו חציית גבול. מה גם שאני רחוקה מאוד מלהיות יפה או רזה אז זה מעורר חשד), זזתי הצידה ובדיוק עבר שם מישהו שאני מכירה, והוא נסע. הלוחית שלו לא מקומית. רשמתי אותה מתוך מחשבה רגעית.

ושוב, אני לא מסתובבת בעולם בהרגשה שמנסים להטריד אותי, ממש ממש לא, אבל לפתוח את הדלת זו הגזמה. אמרתי לא לפחות שבע פעמים וזה שהיה חושך והיה מבטא (זה הפתיע בגלל המראה שלו, לא כי אני גזענית. אני לא.) והלוחית זרה לא תרם לתחושה הכללית שמשהו כאן לא בסדר.

כמובן שלא עשיתי עם זה שום דבר.

היום שמעתי ממישהי שאני מכירה על הטרדה שעברה השותפה שלה לדירה, אחרי שלקחה טרמפ מאותו מקום. ביקשתי ממנה שתעביר לה את המספר שלי ויש לי את מספר הלוחית ועד (המכר שלי) אני באמת לא יודעת מה לעשות ואם להתערב בכלל. אני מקווה שהיא התלוננה, בעיקר מתוך רצון להרגיש טוב יותר עם עצמי. כרגע אני לא.