באמת חשבתי שדרכינו נפרדו ושלא נפגש יותר, אך לאחר שלושה שבועות, כשכבר כמעט שכחתי מכל העניין, קיבלתי שיחת טלפון- מעומרי. הייתי מופתעת, או ליתר דיוק הגבתי ככה- "איזה עומרי?" "עומרי, את זוכרת- מהטיול שמו"צ", "אהה והחבר שלך, קוראים לו תומר" "כן..." הוא ענה ביובש ואכזבה קלה נשמעה בקולו, "מה שלומך...?" "מעולה...ואיתך?" "גם כן...התקשרת מסיבה מסוימת?" שאלתי בסקרנות מבוימת, "אה, כן למען האמת...את זוכרת שאמרת שאת מאוד מקווה שנפגש שוב?" "כן"(אבל לא התכוונתי באמת- כמעט אמרתי), "אז חשבתי שבאמת אפשר להיפגש..." "טוב, אבל מתי ואיפה?" "אז זהו, שהולכת להיות מסיבה לחבר'ה שלנו מהבי"ס, לכיתות ח'- ט'" "ואתה רוצה שאני אבוא איתך" "כן...לא...לא יודע, רק אם זה בסדר מבחינתך", הוא נשמע מבויש, אז החלטתי להסכים "טוב..בסדר, אבל אני צריכה פרטים" "אה, טוב זה ביום חמישי בעוד שבועיים, בשעה 21:00" "טוב, אבל חכה שנייה אני צריכה לשאול את ההורים שלי" -אחרי דקה- "עומרי? אתה עדיין על הקו?" "כן...נו מה קורה?" "ככה, ההורים שלי בדיוק נוסעים לסוף-שבוע בתאריכים האלו, אבל אח שלי אמר לי שהוא יוכל להסיע אותי" "OK, אין בעיה" "רגע, חכה שנייה יש עוד משהו, הוא יכול להחזיר אותי רק ביום שבת בצהרים, כי הוא נוסע לחברה שלו לסופשבוע" "אה, זאת אומרת שאת צריכה לישון אצלי יומיים" "כן, מבחינתי זה בסדר, אבל השאלה היא מבחינתך..." "אם זה בסדר מבחינתך, אז זה סבבה, כי ההורים שלי אף- פעם לא מתנגדים" "אה, אז מעולה! טוב אני אגיע אליך בשעה שמונה, אבל בכל מקרה נדבר" "טוב, זה הפלאפון שלי-

050-7586423" "טוב אז נדבר, ביי!!" "ביי".

-שבועיים אחרי-

"עומרי? היי זאת מעיין" "כן זיהיתי..מה שלומך?" "הכל מצוין! אתה זוכר שאני מגיעה היום בשמונה, נכון?" "כן, ברור!" "תגיד המסיבה עולה כסף?" "אמ...כן, אבל אני משלם עליך" "אה, לא אתה לא, כמה זה עולה?" "זה לא משנה כמה זה עולה, אני משלם עליך כי אני הזמנתי אותך" "אז מה? מספיק שאתה מארח אותי יומיים" "על חשבוני!" "אתה בטוח?" "כן בטוח!" "טוב, אם אתה מתעקש..." "טוב, אז ניפגש בשמונה" "כן, כשאני אגיע לשם אני אתקשר אליך" "טוב, ביי!!" "ביי".

הגעתי לשם אחרי נסיעה של שעה וחצי. התקשרתי אליו והוא בא לאסוף אותי מהשער של הקיבוץ. הוא ישר פתח את הדלת האחורית ולקח את התיק שלי. ריחמתי עליו קצת כי התיק היה כבד. נפרדתי לשלום מאחי ופניתי לעומרי- "תביא את התיק- אתה לא צריך לסחוב אותו" "לא זה בסדר, את אורחת שלי" "וחוץ מזה" הוא הוסיף, "זה ממש כבד- את לא תצליחי לסחוב את זה" "אמת" השבתי, חייכתי במבוכה והוא ישר אמר "יאללה בואי נלך לבית שלי".

הלכנו עשר דקות, רבע שעה הכי הרבה והגענו לבית שלו. בית בינוני, מחובר לעוד שני בתים, מן רכבת שכזו. מאוד דומה לקיבוץ שלי, אבל קצת יותר חדש. נכנסנו לבית וריח מהביל של תבשיל, ריח מצוין שלא הכרתי. ראיתי את אמא שלו ליד הכיריים. היא הסתובבה וברכה אותנו לשלום. היא נראתה נחמדה, בשנות הארבעים המוקדמות. נכנסנו לחדר שלו ושאלתי אותו "איפה אבא שלך?" "אה, הלך לכלבו(מרכול, צרכניה) ולאח שלי יש חדר ב'נעורים'(שכונה של צעירים)". שאלתי אם יש לו אחות והוא אמר שהיא חיילת-בצבא. הוא הראה לי את החדר הישן של אחותו, שם ישנתי בלילה. פרקתי את הדברים והתרעננתי. אכלנו והלכנו למסיבה.

כשהגענו למסיבה התברר לי שהבי"ס האזורי נמצא בקיבוץ שלו. הוא בי"ס גדול יחסית, אבל עומרי הסביר לי שהוא שש- שנתי. כשנכנסנו לתוך הבי"ס, ראיתי את כל החברה מהמחנה וביניהם- תומר. התקרבנו לשם וכולם הפנו את המבט אלינו. אני חייבת להודות שזו הייתה סיטואציה מביכה במקצת, אך מיד התגברתי והלכתי בגאון לעברם. טל, ענבל ורעות התקרבו אליי(שלושתן היו בטיול ויצא לי לדבר איתן קצת). הן שאלו אותי מה אני עושה פה, אז אמרתי להן שעומרי הזמין אותי. דיברנו בינינו עוד כמחצית השעה ואז פניתי לברך לשלום את האחרים. כשדיברתי איתם, מבטי נתקל בשל תומר לשניות ספורות, אך מיד ניתקתי אותו. העיניים הכחולות הללו, העמוקות, הכהות כמו הים בלילה, חדרו לתוכי, כמו חוצות אותי.

אתן מכירות את התחושה של התאהבות, אפילו קלה ביותר, אך אחת שסוחפת אותך למחשבות אין קץ...

התאהבות באדם קרוב או מישהו שאת לא מכירה אישית, התאהבות רגשית, טהורה, נקייה מכל הבולשיט של כולם?

כן, זה קרה לי...רק המצחיק הוא שזה קורה לי יותר מידי...

ועכשיו אני אביא לכן את אחד מהתאהבויות האלו שלי...

קראו לו תומר, הוא היה גדול ממני בשנה, אבל השאירו אותו שנה בגן...אתן מכירות את הסיפור...

היה לו שיער שחור כפחם, אף מושלם, שפתיים פופיות כאלו, עיניים כחולות כהות, חודרות אל תוך נשמתך, כאלו שאת לא יכולה לברוח מהן...הוא כבש אותי.

פגשתי אותו לראשונה במחנה של תנועת הנוער "השומר הצעיר", הסיעו את ה"קנים"(כמו "שבטים" של הצופיפניקים) שלנו ביחד. נראה היה שהוא בא מחוסר רצון, הכריחו אותו. לא חשבתי שהוא יתעניין בי, לא חשבתי שמישהו בכלל יתעניין בי. הוא ישב 2 ספסלים לפניי, דיבר עם החברים שלו. התבוננתי בו- הוא הפנט אותי. פתאום, שמעתי מישהו שואל- "המקום הזה תפוס?", התנערתי בבת- אחת ופניתי אליו "לא, אתה יכול לשבת פה". הנער שהתיישב לידי, נראה קצת מצחיק- שיער מתולתל בצבע חום שוקולד, עיניים חומות ומבט מבולבל במקצת. התחלנו לדבר- שמות של כל אחד, מאיזה קן, איזה ישוב, אפילו על פוליטיקה דיברנו ואז הוא הוסיף כמה בדיחות. בסיום הבדיחה החמישית האוטובוס עצר והמדריכים אמרו לכולם לרדת.

יותר מאוחר בערב נפגשנו עם קן "שומריה". עומרי, הנער המתולתל, היה שם. קבענו להיפגש יותר מאוחר ולהביא חבר איתנו. כשנפגשנו הוא אמר "היי...מה שלומך מעיין?", אני קפאתי במקום. לא הייתי מסוגלת לדבר. החבר שעומרי הביא, היה תומר. גל תקעה בי מרפק ואני כתגובה ציווצתי כמו ציפור "אווהה!", עומרי ותומר נראו מבודרים. הסמקתי (כבר ציינתי את העובדה שיש לי גנים ג'ינג'ים?!), אך מיד התעשתי ואמרתי "הכל סבבה...מה איתכם?", הסתכלתי לכיוון תומר, "פסדר" עומרי ענה והוסיף "ז-ה תומר", "נעים להכיר" גל אמרה, "אה כן, היי אני מעיין וזאת גל" הזזתי את ראשי לכיוון גל אבל עדיין המשכתי להסתכל על תומר, תומר אמר "היי! טוב, אז מה בא לכן לעשות בנות?", "לא משנה, מה שבא לכם" אמרתי. הם לקחו אותנו למקום לינה שלהם, כל הקן היה מפוזר, כך שרק אנחנו היינו שם. התיישבנו ליד המדורה. הייתה מבוכה גדולה בהתחלה, כולם שתקו. אז עומרי שאל אותנו על הבי"ס שלנו וגל התחילה לדבר. כפי שתראו בהמשך, גל יודעת לדבר. הרבה. בלי להפסיק. אחרי איזשהו זמן, שבו גל ועומרי דיברו בלי הפסקה על פוליטיקה, גל אמרה שהיא צריכה לשירותים וביקשה מעומרי לבוא איתה, "נו, זה ייקח 5 דקות!" היא אמרה, "כן, בטח! כל הבנות תמיד מבטיחות את זה ובסוף זה לוקח שעתיים שלמות!", "נו!! אני מתחננת!". עומרי הסתכל על תומר ותומר אישר לו שהוא יכול ללכת. הם הלכו. הייתה שתיקה. רק פצפוצי האש מהמדורה נשמעו. אמרתי חצי בלחש "אוף! קר לי", תומר אמר "אז בואי לפה...תתכסי איתי בשמיכה". באתי. הוא הושיט את היד, פתח אותה הצידה. התיישבתי לידו, צמוד, כי לא היה הרבה מקום. שאלתי "תגיד, אתה הולך למסיבות?" "כן, בלי סוף. שם אני מרגיש באמת משוחרר- המוזיקה, האווירה- אני פשוט אוהב את זה", "גם אני. אבל אני לא הולכת הרבה. בד"כ החבר'ה שלי באים עם בני- הזוג שלהם אז אני מרגישה קצת לא קשורה", "מה, אין לך חבר?", "לא. אף- פעם לא היה לי. אני מעדיפה לחכות ולהיות עם מישהו שאני באמת אוהבת, ולך יש?", "אמ.." הוא הסמיק קצת, "ל...לא, לא הייתה לי", "מה?! אתה רציני?! מישהו כמוך ועדיין לא הייתה לו חברה?!", "למה את מתכוונת ב'מישהו כמוך'?", הסמקתי 'אוף! לעזאזל! למה אמרתי את זה?!', "מישהוו כממוך...נו, אחד חתיך כזה...", הוא הסמיק "את באמת חושבת שאני חתיך? אף פעם עוד לא אמרו לי את זה", "אז הגיע הזמן", שנינו צחקנו.

גל ועומרי חזרו. הם נראו שיכורים מעייפות. "איך הסתדרתם?!", "אנחנו חיים- לא?!" תומר אמר בלגלוג, "הלוואי שלא!...סתם בצחוק!" עומרי אמר בחזרה וניסה להתגונן מפני תומר. מכאן חתכנו לאזור של הקן שלנו ופרשנו לשינה.

למחרת, אני וגל היינו סחוטות, ישנו רק 3 שעות כי שעה אחת שמרנו. היום עבר דיי בניחותא, אני סובבתי את הרגל וגל כמעט התייבשה, אבל כמעט חזרנו לאיתננו עד הערב. בערב, עומרי עשה לי ולגל הפתעה, הוא הגיע משום מקום ושאל "אתן רוצות לבוא? כיבוד מובטח!". גל סירבה בנימוס ואני אמרתי "יאללה!". כשהתקרבנו למקום עומרי כיסה לי את העיניים וכשהוריד את הכיסוי, נגלה לפני מראה מרהיב ביופיו(ככה זה לפחות בטיול שטח...)- פיקניק עם קולה, עוגה ואוכל נורמאלי (בלי חול). "וואיי!! אהבתי!! מאיפה השגתם..?" אמרתי, "אח שלי בא לביקור והשאיר לנו את זה...אמא שלי דאגה שאני לא אוכל טוב" עומרי אמר, "אמא פולנייה?" שאלתי, "כן.." הוא חייך עם ראש שפוף מעט, תומר נראה מבולבל, הוא הזיז את הראש במרץ ממני לעומרי, "עזוב...צאצאים של פולניים מבינים אחד את השני" הסתכלתי לתומר המבולבל. ישבנו והתחלנו לאכול, זו הייתה חגיגה לבטן אחרי הארוחה של אתמול בערב. "נו..אז מה אתם מספרים? איך עבר עליכם היום?", "אה..חפיף...סתם כזה.." תומר אמר, "מה חפיף בנאדם?! אתה החלקת 7 פעמים!! זה היסטרי!!" עומרי סיפר באקסטאזה, "מה אתה רציני?! 7 פעמים?!" התלהבתי, "כן! היית צריכה לראות את זה!" עומרי המשיך ואז תומר אמר "חבר'ה דיי! זה לא היה כזה להיט, הוא סתם מנפח את העניין..", עומרי השיב "איזה..זה היה קטלני, במיוחד החליקה שלך על האבן..", "טוב דיי עומרי...ירדנו מספיק על הבנאדם" אמרתי ברחמניות יתרה, "את נשמעת כאילו שאת דלוקה עליו..." הסמקתי 'זה היה כזה צפוי שהוא יחזיר, אבל למה, אלוהים, הסמקתי כל-כך?!', "ווואאאוו.....זה גילוי קטלני!! את כן דלוקה עליו" הוא אמר בהתרגשות, לקחתי את הכוס קולה והתכוננתי לשפוך עליו, אבל תומר בתור האביר הנסיכותי, אמר "התתני לי את הכבוד?" והבאתי לו אותה, את הכוס זאת- אומרת, אבל אני לא אחראית על התוצאות שקרו... "בנאדם!!! למה  עשית את זה?!" עומרי היה מושפל כל-כך, זה היה מצחיק...כל החולצה שלו הייתה מלאה בקולה, אבל הוא התעשת מיד ושפך את מה שנשאר בכוס שלו על תומר. "יוווווואאווו...אתה כל- כך מת!!!" שניהם התחילו לריב, אבל הפסיקו לאחר חצי דקה. הם הורידו את החולצות ונראו כל כך טוב- לשניהם הייתה בטן מחוטבת ומלאת ריבועים. פתאום שמעתי צעדים, הסתובבתי וראיתי את גל מחפשת אותנו, "גל! לפה!" צעקתי. כשהיא הגיעה היא פתחה כזה פה, אז מיד התנדבתי להסביר.