געגועים ללב

אני לא מרגישה מוכנה לזה אני מרגישה שזה עוד לא הזמן אני לא יודעת איך להתחיל את זה ושזה יהיה הדבר הנכון

אני לא יודעת בכלל עם מישהו יודעת איך.

נזרקתי לחיים האמתיים קצת מוקדם מידי ואני לא יודעת מה עושים ומה הדבר הנכון

אני לא יודעת מה העתיד רוצה ממני כרגע ולמה הוא מגיע מוקדם כל כך

למה אין קורס הכנה לעתיד או ספר הדרכה.

פתאום כבר אין מסגרת אין מי שיגיד לך ככה או ככה החברים נעלמים לעתיד שלהם ועתיד שלי נשאר איתי

ועכשיו צריך להחליט מה לעשות איתו ואיזה דרך לבחור

ומעכשיו כבר גדולים מידי כדי שיסלחו לי על טעויות ועכשיו אתה לעצמך, אתה מחליט בשבילך

חשבתי על זה הרבה כל החיים אנחנו במסגרת: בגן, ביסודי, בחטיבת הביניים, בתיכון בצבא (למי שהולך..) ואז? אז אין כלום חוץ מחשבות, התחייבות, עבודה,אולי גם מתישהו משפחה

אבל אתה לבד... ההורים כבר לא משפעים הגיל רץ, אתה כבר לא צעיר כל כך וממש לא מוכנים לזה.

תמיד שקטנים חולמים שהיום הזה יגיע שתהיה עצמי.. שכבר לא יהיה בית ספר שההורים לא ינדנדו יותר ואתה תהיה סוף, סוף אתה.

ושזה מגיע את ממש לא מוכן לזה ועכשיו מה עושים איך מתמודדים עם החיים? מה עושים עם העתיד???