אני רזיתי, וכל הזמן ממשיכה לרזות. סה"כ זה באמת כיף, אבל זה הפך למעין אובססיה. אני מפחדת שזה יהפוך לאנורקסיה.
חברה שלי שלא ראתה אותי שבוע וחצי אמרה שרזיתי!
אז כן, אף אחד לא אומר לי שאני מגזימה, אף אחד לא חושב שזה רע, כולם רק מחמיאים.. אז למה זה בעצם רע? לא יודעת..
כל פעם שאומרים לי שרזיתי זה עושה לי את היום, אני שמחה לדי הרבה זמן. וזה נותן לי תחושה של "היי, זה טוב מה שאת עושה. תמשיכי!" ככה בסוף אני אמשיך ואמשיך ואגיע ל-30 קילו o.O .. מוותרת.
כל דבר אני מסתכלת כמה קלוריות/שומן/סוכר יש בזה.
אז לא, אני לא מרעיבה את עצמי, אני דווקא אוכלת מעולה. אני לא מקיאה, איכס ממש לא. אני לא מגזימה בספורט, עושה רק קצת בכלל.. איך לעזאזל אני מרזה אז?!
אני רואה על עצמי, במראה, שאני מרזה, אבל רוצה עוד. לא רוצה להגזים, עוד קצת. עד שאני אהיה שטוחה בבטן.. אבל למה זה רע?! לא יכולה כ"כ להעביר את זה לפה =/ ממש לא מצליחה.. ואני באמת לא רוצה להיות אנורקסית או עם הפרעת אכילה כלשהי. אני פשוט רוצה להרזות, בצורה הכי טובה, ולא נראה לי שאני עושה את זה.
דאמיט אני באמת אוכלת כמו שצריך אז למה יש לי את ההרגשה הזאת?
המ.. יעבור [?].. בכל מקרה אני מתכוונת להמשיך עם הדיאטה.
חייבת לפרוק עוד..אז כשיתחשק לי יבוא פוסט..עוד פוסט פריקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
