Something else.

יום שישי הייתה אצלי מסיבה..

היה אדיר D:

באו הרבה חברים יקרים שאני מאוד אוהבת  היה מצחיק, ופשוט.. כיף (:

תמיד יש את האלה שמצפים שיבואו, אבל הם לא. אז הם לא, הפסד שלהם. ולא אכפת לי

אנשים, אני אוהבת אתכם !

עצות לפורים, מישהו?

אני רוצה משהו מעניין

הבלוג הזה.. פשוט דפוק >< כ"כ.

יש לי עיסוקים אחרים - ואני כותבת בעיקר במקום אחר. לא עניינכם איפה

אבל בכל מקרה, הבלוג הזה מטומטם. וזהו.

אז אתמול היה לי יום הולדת. 16.

תמיד כמה זמן לפני היום הולדת לא כ"כ אכפת לי, אני די אדישה לזה.. אבל כשזה מתקרב, פתאום באה התרגשות. ובעצם ממה? סה"כ עוד יום.

היה ממש כיף :) קיבלתי הרבה בלונים (שעדיין ממלאים לי את החדר), כמה חברות באו אליי אחרי בית ספר..

ובעוד שבועיים אני עושה את ה-מסיבה  (לפני זה לא מתאפשר)((אוי איזה כיף שאפשר לשים סמיילים))

היה מצחיק D: מעט הזוי, אבל בעיקר מצחיק.

קיבלתי 99 באנגלית ! (5 יח"ל.) וזה עוד בלי ללמוד. המורה רוצה שאני אעבור למואץ (כלומר, שהשנה אני אסיים אנגלית), אבל יש בכך כמה בעיות. אני עוד תוהה.

ו85 במתמטיקה (גם 5 יח"ל.) ואני גאה בעצמי על כך :)

משעשע לי.

 חמוטל

פעם היינו חברות טובות, אני חושבת. כך אני מקווה בכל מקרה.

מה קרה שהכל נעלם? אני מתגעגעת אליה, אל השיחות שלנו, אל הדברים המצחיקים שלך. פשוט.. אליה.

(רציתי לכתוב את זה לך, את בטח כבר לא קוראת פה בכלל...)

ואולי זה בגללי, בגלל שלא אהבתי לשמוע שאכפת לה כ"כ ממני - עד כדי כך שהיא כועסת עליי אם לא אכלתי. לא אהבתי את זה, וכל פעם שהיא עשתה משהו כזה הפסקתי את השיחה במידי.

ההתרחקות קרתה בקיץ, זה בטוח. כן הייתה בהצגה, ועוד דיברנו לפני שהיא נסעה לחודש לת"א. אבל אז כשהיא חזרה.. משהו השתנה. אני לא בדיוק יכולה להגיד מה, אבל בהחלט משהו.

ועכשיו כשאני רואה אותה בבית ספר, לרוב אני לא אומרת שלום כי אני מרגישה טיפשית, אלא אם כן היא עוברת מולי, אז כן. אבל לרוב לא.

הייתי רוצה שנחזור להיות חברות טובות, כמו פעם.

סיווני, אני מתגעגעת.

חזרתי להכל.. התחלתי לספור.

כולם (מי שיודע, שזה לא הרבה.) כועסים עליי על כך, אני היחידה שמבינה את עצמי?

-כואב לי.-

סליחה.

(חברה אמרה שתביא לי דיאטה בריאה וטובה שהיא משתמשת בו. אולי ללכת ע"פיו?)

פרו זה דבר נחמד.

כשיהיה לי זמן אני אעשה עיצוב חדש לבלוג.

אני רוצה לעזוב, למצוא מקום אחר. (האמת, למצוא אני לא צריכה - כבר מצאתי, עכשיו המטרה היא להגיע לשם).

לא נחמד לי פה. כן, יש לי פה את החברות הטובות שלי, יש לי פה ריקודים סלוניים, בלט, אימפרו, תאטרון, וכל הדברים ששנה שעברה אם היה לי אותם הייתי אדם מאושר. אבל אז עוד לא הגעתי למקום המושלם, שם אני רוצה להיות.

האנשים המקסימים, המקום המדהים, האווירה, הכל...

אני חולמת על המקום, ועליהם כל לילה ולילה. קמה בבוקר עצובה בגלל שאני מבינה שאני לא אוכל להיות שם בזמן הקרוב, אם בכלל, וככה נמשך כל היום באווירה עצובה שכזו. ישנה מחובקת עם הדובי שהוא נתן לי, כל לילה.

כ"כ רוצה להיות שם, המקום הכי מדהים שהייתי בו בכל חיי.

שומעת שירים שבד"כ לא היו עושים לי שום דבר, ועכשיו גורמים לי כמעט לבכות, או באמת לבכות.

זו לא אני.

אני רוצה לחזור להיות האדם השמח שהייתי (וזה יקרה כשאני אראה אותם שוב.)

כואב לי.

(יותר מדי רגשות שאני מנסה להעביר, כרגיל לא מצליחה)