היי מה קורה? איך עבר ראש השנה-יום כיפור?? :] מקווה שנהנתם כמוני :]

אזז..אממ...אין לי הרבה מה לספר כרגע..חוץ מ..ש..נראה לי אני דלוקה על מישו :$

זה ידיד ממש טוב שלי..מהולנד...קוראים לו sije [אל תנסו אפילו להגיד ת שם הזה..]..הוא מ-מ-ש חמוד!! אני יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי [הוא אומר לי את זה בעצמו..] ונראה לי..שעכשיו גמני נדלקתי עליו...אבל הבעיה היא-הוא גר בהולנד :[ [אוףף נו מה יש לי עם אנשים מחו"ל?!] אזז נראה כבר מה יהיה...אל תדאגו-אני אעדכן אתכם :]

לוב יו

חמוטל..

אה אגב..לסוף: אני כותבת שירים וסיפורים [טוב נו..סיפור 1 ארוך שלא מתקדם עכשיו בכלל :S]

אז אני..בפעם הראשונה..מפסרמת פה קטע [את ההתחלה..] של הסיפור.. :]

my real name [שמי האמיתי-לעילגים שבינינו :P]

עוד לפני שנולדתי ההורים שלי רבו בלי סוף. על השם שלי, ועל לא יודעת מה עוד. וגם כל הדברים שהם רבו עליהם זה סתם דברים דפוקים. הם נשמעים כמו 2 ילדים קטנים שרבים על סופרמן וספיידרמן, על מי מהם יותר חזק.

ואפילו עכשיו, כשאני כבר בת 13, הם לא מצאו לזה פתרון. קייט (החברה הכי טובה שלי) ממש חמודה, היא תמיד מקשיבה לי ותומכת בי כל פעם שאני מספרת לה על עוד ריב שמסתיים בזה שאבא שיכור ואמא יוצאת למסיבות וחוזרת בסביבות 3 בלילה.

כל הקטעים האלה בעצם מפחידים אותי, אני פשוט לא רוצה שהם יתגרשו.

כל פעם שאני חושבת על כל זה, בא לי לברוח מהבית. וכל פעם שבא לי לברוח מהבית, אני הולכת לקייט כדי להירגע. אבל הבאסה הוא שאני בטח אפגוש את ירדן (זה מי שאני מאוהבת בו!!) ולא בא לי כרגע. אבל אני בכל זאת אלך אליה.

"אמא אני הולכת לקייט" אני אומרת בתקווה שהיא לא תתחיל לצרוח עליי (מה שהיא בדרך כלל עושה כשהיא במצב רוח רע בגלל עוד איזה ריב דפוק).

ולמזלי היא ענתה לי בצורה נורמלית... "בסדר מתוקה, תחזרי עד 10."

"טוב, ביי".

אוי שיט, הנה ירדן. כדאי שאני אהיה פשוט בסדר אליו.

"היי מאי!" ירדן אומר בהתלהבות (שאין לי מושג למה!!!). אבל החלטתי שאני אהיה בסדר אליו...

"היי ירדן."

"אין לי הרבה זמן אבל יש לי משהו בישיבלך. ביי."

הוא נתן לי מעטפה! אני חייבת להתאפק ולפתוח אותו אצל קייט, אחרת היא תרצח אותי.

"עמדת ליד הדלת או מה" שאלתי (בגלל שקייט פתחה שנייה אחרי שדפקתי בדלת)

"בערך, הייתה לי הרגשה שתבואי" היא אומרת. "בואי לחדר שלי."

"תראי מה קיבלתי מירדן: מעטפה!!!"

"מגניב! תפתחי!" היא אומרת בהתלהבות. "נו, מה כתוב??"

"למאי" (אני מתחילה לקרוא לקייט בקול)

רוצה לצאת איתי ביום שישי?

אם כן, אז תחזרי אליי כמה שיותר מהר!

ונוכל לקבוע שעה ומקום וכו'...

ירדן.

מה לענות לו?"

"את רוצה לצאת איתו?"

"אמממממ..... כן..."

"אז תעני לו כן! את עוד תראי שמיום שישי יהיה לך חבר!"

"יו... אני מתרגשת!!! את חייבת לעזור לי לבחור מה ללבוש!!!"

"ברור שאני אעזור לך! מה איתך?! שיט! שכחתי שאני נוסעת ביום שישי בצהריים לדודים שלי בחיפה."

"באסה... לא משנה... אני כבר אמצא משהו... אפשר להתקשר מפה לירדן?"

"סבבה..."

"אפשר בבקשה את ירדן?" אני שואלת בנימוס יתר את אמא שלו.

"מי רוצה?"

"מאי, מהכיתה שלו."

"רק רגע."

"היי מאי!" הוא אומר לי שוב בצורה המתלהבת כמו בצהריים, כשנתן לי את המעטפה.

"מה קורה?" הוא ממשיך (גם בצורה המתלהבת הזאת).

"סבבה. בקשר לשאלה שלך, יש לי תשובה."

"נו!!...." הוא אומר, הפעם בהתרגשות.

"אני רוצה!"

"אז באיזה שעה? ויש לי כבר רעיון איפה..."

תבוא לאסוף אותי ב-8? ולאן?"

"או-קיי ואני לא אומר לאן! את כבר תראי ביום שישי!"

"טוב... תראה... אני עכשיו אצל קייט אז אני לא יכולה לדבר יותר..."

"טוב, ביי." ירדן אומר לי בצורה מבואסת.

"ביי."

טוב אז בעקרון..אני חושבת שזה קצת מפגר..אבל לא נורא :P תחליטו אתם..תגיבו! :]

לוב יו