לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Something else.


Take me by the hand, take me somewhere new, I dont know who you are, but I..I'm with you.

כינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2005    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2005

יום שישי ומה שאחרי...


היי..טוב אין לי כוח לכל החארטות אז אני אתחיל עם הסיפור..

 

ביום שישי הייתי במופע של מה קשור. שם גיליתי שציון הוא כ=ז=ה מ=מ=י!

הלכתי עם ניצן [לא פרץ..אלא השניה :P ניצן נולדמן..] טוב אז אניוואי..היינו מהזה משוגעות שם..חח..באמצע המופע היה כזה רגע שקט אז אני וניצן קראנו לציון ואני צעקתי כזה "חולה עליך!"

כל האולם הסתכל..פאדיחות..

אחרי זה שציון,שלום ואסי ירדו מהבמה סתם הסתובבו כזה...ציון היה איזה 5 מטר ממני אז קראתי לו ומסרתי לו נשיקה [הוא מסר לי חזרה D:]...

בסוף המופע [כמעט...] אני וניצן קמנו לעמוד בצד כדי לרוץ לציון ברגע שיירד מהבמה..אסי התחיל לשיר כזה..[צחוקים]..פתאום הוא כזה "ועומדות להן בצד שתי בנות יד ביד"..שוב כל האולם הסתכל [פאדיחות..חח].. אבל לא נורא..חח

 

אז הפעם באמת בסוף-שכמעט כולם יצאו ומה קשור נכנסנו למאחורי הקלעים להתלבש-אני וניצן עלינו על הבמה..העיפו אותנו משם אז פשוט חיכינו לו עם עוד כמה בנות...

כשציון יצא הוא כזה בא אלינו..הביא לי ולניצן חתימה ולעוד כמה בנות, אז הוא בא ואיזה מישו פגר שלא יודע לצלם צילם אותנו [העיקר שרואים את ציון ואותי D:]...

כשהוא סיים ויצא החוצה אני וניצן באנו אחריו..הוא נכנס לאוטו,אחריו שלום. ואסי ישב מקדימה..

האוטו התחיל לנסוע ואנחנו התחלנו לרוץ אחריו, אסי פתח ת חלון לשאול מה אנחנו רוצות..אני אמרתי "עוד תמונה עם ציון! הקודמת שצילמו יצאה חרא!" את זה לא נתנו..אבל ניצן אמרה שרוצות חיבוק..ובגלל שהיינו שם רק שתינו-נתנו לנו..!

פתחו ת דלת וקודם ניצן נכנסה ונתנה לו חיבוק..אז אני נכנסתי רגע לאוטו [חצי גוף..חח] וחיבקתי אותו..זה היה חיבוק כזהה כיפי-החיבוק הכי כיף, חם, ונעים שהיה לי אי פעם בחיים! יש לו ריח כזה טוב..והגוף שלו כזה שווה, ונעים...

אז העיפו אותנו והם התחילו לנסוע. התחלתי לחפש ת אוטו של אבא שלי שבא לקחת אותנו, נכנסו לאוטו..מאושרות.

כשהגענו הביתה ראינו שיש לנו עדיין ת ריח שלו על הידיים אז הסנפנו את זה חצי לילה..חח

והיום גיליתי שעדיין יש לי ריח שלו על הסדוור שלי שבאתי איתו :O

 

טוב כל זה מה שקרה ביום שישי..אחרי זה..ניצן באה ונשארה לישון אצלי..סהכ היה פאן..

אבל לאט לאט התחלתי להרגיש איזה משו מוזר..כאילו..לא יודעת..איך אני אסביר את זה?..הרגשה ממש מוזרה שעוד אפעם לא היה לי..

כאילו..התאהבתי בו? אין מצב..נדלקתי עליו? גמלא... כאילו..פשוט "חבל" כאילו שהוא הלך או משו..אוףף לא יודעת איך להסביר!.. קיצר..פשוט הרגשה ממש רעה..אז עד היום אני תקועה עם ההרגשה הזאת..מנסה להראות לכל העולם שאני לא עצובה ומבואסת..

אבל היום..כשהגעתי הביתה..התחלתי לקרוא ראש 1..פתאום יוצאת לי דמעה, ועוד אחד, ועוד אחד... התחלתי לבכות ת בכי של החיים שלי..לא יודעת מאיפה זה בא!..ועד שהצלחתי להרגע..דיברתי עם ניצן במסנ [ניצן פרץ]..וגם רבנו..קיצרר..עוד פעם בכי שעבר לי קצת יותר מהר..

עכשיו..אני איכשו בסדר..אבל גם בספק..... ניצן חסמה אותי ב-2 המסנים שלי.. שתעשה מה שבאלה..נמאס :S

 

אני יודעת שזה נשמע ממש ממש מפגר..אבל..לא יודעת למה זה..ו..ניצן [נודלז..] אמרה שזה טבעי ויעבור..מקווה שזה באמת ככה...

 

כואב לי הראש ויש לי בחילה...

 

ביי..אוהבתכם.. מואה

חמוטל

 

נכתב על ידי , 28/11/2005 13:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אנשים רציתי להגיד לכם משו חשוב..והפעם זה לא סיפור בקשר אליי..לא משו שקרה לי..אלא משו אחר..

http://www.shvita_2005.cjb.co.il/ קראו הכלל..
למי שאין סבלנות לקרוא אז קבלו את זה בקצרה:

ב1.12.05 - יום חמישי - אנחנו התלמידים נקיים שביתה כללית

ביום חמישי ה-1.12.05, אנחנו התלמידים, לא נגיע לבתי הספר.
אנחנו רוצים שמערכת החינוך תתייחס אלינו יפה, מגיעות לנו זכויות ואנחנו רוצים להגיע לביה"ס כל בוקר בחיוך על הפנים.
השביתה תתקיים בכל הארץ, כל הערים, כל בתי הספר.
הפיצו לכל החברים, בכל הפורומים באינטרנט, בבתי הספר, באיסיקיו ובמסנג'ר את כתובת האתר:
shvita_2005.cjb.co.il

תזכרו- את המחאה הענקית אנו נעשה ב-1.12, פשוט לא נגיע באותו יום ללימודים

וקשה תעבירו את זה הלאה!
אוהבתכם.. מואהה
BarbY~GirL
נכתב על ידי , 20/11/2005 17:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




10 שנים כבר...10 שנים..שלא הבנתי הרבה..לא מהחיים שלי..לא מהפוליטיקה..לא מהרצח הזה. יש פה איזה פספוס..הייתי כולה בת 3..כמעט 4 כשזה קרה..בכלל הייתי אז בהולנד. מה כבר יכולתי להבין? כמו..עם סבא שלי..היית בת 9 כשהוא נפטר. ועכשיו אני רק מבינה עד כמה הוא חסר לי, כל יום יותר ויותר... עכשיו אני מרגישה עד כמה לא יכולתי באמת להכיר אותו, לדעת מי הוא, ולא רק לשמוע את זה מסיפורים של ההורים שלי ושל האחיות הגדולות שלי. אני רוצה להכיר אותו בעצמי! זה מרגיש משו..פשוט פספוס......
אני מפספסת הרבה דברים, שרק אחרי שהם נעלמים אני מבינה את הערך שלהם, ואז מצטערת על שלא ידעתי להעריך את זה מספיק.

למה? למה אנשים לומדים להעריך את החיים ואת כל הדברים רק אחרי שהם עומדים לאבד את זה,או אפילו כבר איבדו את זה!..צריך להעריך את החיים, לא לבזבז דקה ממנה. טוב כמה שטויות אפשר לכתוב? אני יודעת שזה נכון, אבל לפני שאני יכולה להגיד את זה למישו..אני צריכה ליישם את זה בעצמי! אני עם כל הדיכאונות שלי, חושבת על כל מיני, לא יכולה תמיד "להנות מהרגע" אלא חושבת על מה שהיה, מה שיהיה.

טוב שלא תחשבו משו לא נכון- אני לא בדיכאון או משו..פשוט..סתם באלי לכתוב את זה ^.^

כתבתי משו [כן..עוד משו..]..הפעם סיפור קצר..היה לי פתאום כזה נושא על מה לכתוב-והמילים יצאו מעצמן מהעט. אבל פתאום נגמר. אז..אני אכתוב פה עד איפה שהגעתי...תגיבו ותגידו מה אתם חושבים..פליז, זה חשוב לי..!

<>
מסתכלת למעלה, בעיניים דומעות, בתקווה שהכל יהיה טוב. נשכבת על המיטה, מסתכלת על התקרה וחושבת על מה שקרה. כל השבוע הזה עבר לי בראש בטיל. איך הוא אמר לי עד כמה שהוא אוהב אותי, נישק אותי באהבה, עזר לי. נישק מישהי אחרת, זרק אותי, סיפר סיפורים על סמים, החטיף לי כפאה. ניסה לבקש סליחה ואני החטפתי לו כאפה.
עם צלצול הטלפון חזרתי למציאות, הפסקתי לחשוב עליו ועניתי. "הלו?" אמרתי, בניסיון להסתיר את הבכי. "היי ממי!" ישר מזהה את הקול של כריס-החברה הכי טובה שלי. "היי.." אני עונה לה בקול חלש, כבר לא מסתירה את הבכי. "קרה משהו?" היא שואלת בקול דואג. "לא...למה?" התממתי. "לא משנה" היא ענתה בייאוש. "טוב התקשרתי כדי להגיד לך משהו,אב לשכחתי" הוסיפה וצחקה.
"אה" עניתי. "טוב אז נדבר כבר.ביי" אמרתי לה, עדיין בקול החלש הזה. "ביי מאמי, תרגישי טוב!". ושוב נותרתי לבד בחדר, בלי יכולת להרים את עצמי ולעשות משהו.
פתאום הטלפון שוב מצלצל, ומעיר אותי שוב מחלומותיי ומחשבותיי. שוב, ניסיתי לענות באותה צורה כמו קודם. "הלו?" "היי כפרה מה קורה?". אה, זה אור, אין לי כוח אליו. "אור מה אתה רוצה? תעזוב אותי. ביי" וניתקתי לפני שיכל להגיב. מספיק כבר יריב הבוגדן הזה, לא צריך גם עוד את אור, שיציק לי בקשר לעבר, ובקשר ליריב.
פתאום קלטתי עד כמה אני בעצם תקועה, לבדי, בעולם הזה. קברתי את ראשי בכריות ונתתי לדמעות לזלוג בכמויות. לאחר כמה דקות, שמעתי מוזיקה עליזה מהשכנים. הרמתי את ראשי, והבנתי שאני צריכה להמשיך בחיים, להפסיק לחשוב על היריב הזה. זה קשה, אבל לאט לאט יצליח!
מרימה את עצמי ונסחבת למקלחת. פותחת את המים, ונשטפת בזרם
<>
וזהוו..עד פה הגעתי .. אמצע המשפט :\..אבל לא חשוב..בטוח יהיה לי המשך מתישו! אני מקווה..


**באלי לישון...לישון..מאה שנה! שכל הרוע בעולם יעבור..יהיו רק אנשים טובים ועוזרים, נחמדים. לא רעים, לא בוגדים.
כבר התעייפתי מכל השנאה,אלימות,חוסר אהבה הזה פה. אז אולי אם אני אשן זה יעבור, ולא יהיה עייפה יותר? לא נראה לי...
המצב נהיה יותר ויותר גרוע, בטוח עוד 100 שנה יהיו הרבהה יותר גרוע מעכשיו. אז אולי עדיף לחיות כבר במאה הקודמת? ...כשעוד היו נימוסים, אהבה אמיתית, בלי יותר מדי צביעות, בלי אלימות......**
קיים דבר כזה?...?




אזז..אממ..זהו לבנתיים ^-^..נראה לי :P..חח




שולטיםם :P..חח


ביושש לוב יו! ואל תשכחו להגיב ;) ^-^
נכתב על ידי , 14/11/2005 21:06   בקטגוריות קטעים שלי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היי...


היי ממצב? איתי הכל טוב..חח..

היום הקריאו לנו "סיפור" מהזה עצוב בכיתה :[..טוב לא ממש סיפור..זה מכתב של ילד בן 17..חולה סרטן, שכתב 24 שעות בערך לפני שהוא מת לחבר הכי טוב שלו. אח"כ..החבר שלו גם החזיר לו תשובה..למרות שהוא כבר ידע שהוא מת, פשוט הרגיש צורך גם לכתוב כזה מכתב. אז שתבינו-2 מכתבים, ממש חזקים.. ככה סתם בשיעור. איזה 15 עמודים..זה לקח את כל השיעור.. :]..וכמובןןן המורה חייבת להיות רעה! אז התחילה להעביר על זה ביקורת "זה לא אמיתי" "זה יותר מדי מגמתי" ובלה בלה בלה בלה בלה... פשיי כמה לעזזל אפשר לדבר על משו אחד! חלאס!.. לפחות אז הצלצול בא..והציל אותנו :']..


בנתיים..גם עוד..היום..כתבתי משו..ניצן אמרה שזה יפה :]..אז החלטתי לפרסם את זה פה..פליזז תגיבו ותגידו מה אתם חושבים על זה! זה חשוב לי מאוד ^-^..
<>
"דמעה עם חיוך.."-חמוטל זיידלר

באלי לבכות, פשוט לשחרר את הכל, באלי לבכות, ולשכוח מהכל. אבל אני לא יכולה, יש מסביבי אנשים, יש מסביבי דברים, יותר מדי. אני רוצה פשוט לשבת בחדר, רק אני והדובי הגדול,הרך וה"עוזר" שלי. פשוט לבכות, ולבכות, ולבכות. אז להסתכל מסביבי, ולהעולת חיוך קטן על הפנים. לקום, להסתכל במראה, לחייך ולצחוק. להשאיר את הדמעות-להזכיר את מה שהיה, אבל לחייך מול המראה,שעות.
לנסות לא לחשוב על כל הבעיות, אלא לחשוב על הדברים הטובים. ולנסות בפעם הבאה-גם לבכות,ולבכות,ולבכות, להשתחרר מהבעיות ולחייך לעולם!
<>

אממ..ו..זהוו זה מה שיש לי לכתוב להפעם :P..חח..
אה ו..בנתיים עוד אין משו חדש בקשר לבנים ;)..
ביושש מואה!~!
נכתב על ידי , 11/11/2005 17:10   בקטגוריות קטעים שלי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLittle Kiss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Little Kiss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)