אני מרגיש גמור

אני עייף כל כך

העיניים רוצות לסגור את התריסים

אך המחשבה על מה יהיה מחר

ומה שהיה היום פשוט לא נותנות לי מנוחה

איזה שבועיים מטורפים

אני לא מסוגל לבקר את אבא שלי בשיקום

אני לא מסוגל נפשית לא יכול ליראות את זה

בבצפר הולך או שלא אני לא ממש מבין מה הולך סביבי

המורים לא יודעים ולא מבינים חוץ מהמחנכת שיודעת אבל לא ניראה לי

שהיא מבינה אותי אף אחד לא יודע ממש מה אני מרגיש ומה אני רוצה

ניראה לי שזה הפעם הראשונה שלי שאני פשוט שותק הייתי בטוח שספרתי

לחברים שלי על אבא שלי ומסתבר שלא ממש אמרתי כאילו ששחכתי להגיד או לספר

בשבועיים האלה אבא שלי הבין כמה אנשים דואגים לו ורוצים לשלומה.. הוא לא הבין מה כל הלחץ הזה

שנוצר סביבו.

יש לי מחר להגיש עבודה בסוציולוגיה ואני לא ממש עשיתי אותה

אני בטוח שהמורה לא תבין וגם אין לי כח ממש להסביר לה לא בא לי גם

אני מרגיש חנוק מרגיש סחוט מרגיש רע

אני צריך להגיד למורה לאנגלית נושא שבחרתי לעשות פרוייקט מחר ורק היום שמעתי על זה

או שאמרו את זה קודם ואני פשוט הייתי בעולם אחר

אני כל כך מנותק מבצפר אף פעם זה לא היה ככה אני פשוט נמצא ולא יותר מזה הראש שלי במקום אחר

חושב כל הזמן לא יודע נמאס לי מאנשים צבועים !

אני סחוט כל כך ובבצפר לא יודעים שככה אני מרגיש עכשיו

למי יש כוח לעשות שיעורים בכלל ללמוד או להקשיב אני יושב כמו פגר בשיעור

לא רוצה לשבת ככה יותר אולי פשוט עדיף לא ללכת לבצפר אוף נימאס לי !