לפעמים אני שוכחת שהוא שם ...

ולפעמים רק עליו אני חושבת ...

מתגעגעת ... וזה מטריף את דעתי

כשאני צריכה אותי לידי, הוא רחוק

כשהוא סוף סוף איתי , איני יכולה לפצות את פי .

הוא שלי , אני יודעת ,

אבל עדיין אני מפחדת

כנאה צלקות מהעבר עדיין לא הגלידו .

רק רוצה שהוא יהיה כאן ויגיד שהכל בסדר .

שהוא ישאר , יחבק .

למרות הכל. עדיין אני מרגישה שמשהו חסר.

לא יודעת כבר אם זו אשמה ,

לא יודעת מה באמת הבעיה .

אצלי משהו לא מסתדר.

כל כך התרגלתי להיות לבד ... ועכשיו קשה לי להיות איתו

כאילו שבמובן מסויים אולי ולא מגיע לי .

פשוט לא יודעת .

למה אני פשוט לא יכולה להיות בטוחה ?!