לפני כשנה וחצי כשרק התחלנו לקבל את הצווים הראשונים מהצבא, כולם היו בהתרגשות גדולה.

המצב בארץ היה... טוב ארץ שלנו המצב תמיד שונה משר העולם אבל המצב עדיין היה דיי טוב. וכולם התייחסו לצוים כצעד הראשון לחייהם שאחרי התיכון , חייהם אחרי 12 שנות הלימוד, הפתיחה של חייהם כבוגים כחוק, כאנשים ואזרחים שהגיע זמנם לתרום למדינה כמו שרבים עשו לפניהם.

וגם שכולם חשבו על הצבא הסתכלו על כך בהתרגשות, כי המצב היה טוב וכלם חשבו שזה ימשך ולכן כולם חשבו שתקופת השרות שלהם תהיה חלקה ונחמדה , להעביר ככה שנתיים או שלוש, למלא את חובתם, ולהמשיך בחייהם.

עברה לה שנה וחצי. עברנו את הבגרויות, עברו את מסיבת הסיום וספר המחזור,סיימנו תיכון! ו"שרתנו" את 12 שנות הלימוד שלנו.

כולנו התרגשנו, יצאנו לחיינו החדשים, יש כאלה שמייד התגייסו ויש כאלה מחכים בנתיים בכיף עם חבריהם, מבלים ללא הפסקה וחוגגים את הסיום של הפרק מבין החשובם בחייהם.

עכשיו כמעט כולם יודעים מה הם יהיו בצבא, לכולם יש תאריכי גיוס וכולם מצפים בהתרגשות ליום המיוחל.

אז עכשיו כולם בחגיגות, יוצאים, מבלים נהנים מהחיים ואז הגיע המבזק. קטיושה!

ואז אחרי הגיע עוד אחת ועוד אחת, ולאחריהן הגיע מטר של קטיושות, היש לכך סוף ?

לאט לאט אנשים מתגייסים, חבר וחברה אחד אחר השניה מתגייסים להם לצבא, בתקופה שנראית כההתחלה... למלחמה.

כל המדינה מפחדת, רועדת, "מלחמה?"כולם שואלים.

איך הגענו למצב הזה? האם יהיה לו סוף?

וכולם מתגייסים, ואלו שכב בצבא משרתים, אותנו, מגינים עלינו, ואלה שרק מתחילים, לומדים כיצד להגן עלינו.

ורק אני נותרת בבית דואגת וחוששת.

כי לא ציפינו למצב הזה, לא ראינו אותו מתקרב, הוא בא לנו בהפתעה, בתקופה שהייתה אמורה להיות מבין היפות בחיינו.

גם אני מצטרפת לכל המדינה בתפילה שהמצב הזה יגמר בקרוב, אולי גם בתפילה טיפה אנוכית לכל שהמצב יגמר מהר לפני שחברי יכנסו לתמונה.

כי אנחנו לא ראינו את זה, לא ציפינו לכך, אבל עכשיו אנחנו לא יכולים להתעלם יותר.

אז לכל חברי שמתגייסים השנה , אני אוהבת אותכם מאוד, תשמרו על עצמכם.

ונקווה שהמצב ירגע ולא יצריך גם אותכם להיכנס לתמונה.

אוהבת,

      לירון