אנחנו במופע של רוקי , אבל לא בקולנוע כוכב אלא יותר ניראה כמו אולם ההרצאות במוזיאון שכפ"ס .

האוירה היא של רוקי או ככה היא מוכרת בתת מודע אבל כולם לבושים נורמלי , ומתנהגים נורמלי .

גם היא נמצאת שם, יושבת בשורה הראשונה במעבר ואני בשורה החמישית ליד הקיר. דניאל מרצה על משהו.

פתאום דניאל מזכיר משהו שמעורר אותי לקום ושיוודע שאני שם. היא גם כן קמה עם משהו שנראה כמו רשמקול ביד שלה .

אני אומרת משהו ומתיישבת . דניאל כועס.

סוף סצינה.

אנחנו במסדרון כלשהו שנראה כמו של ספק מלון ספק בית חולים . הכל נראה כמו סצינה מסרט.

דניאל וחבר שלו נמצאים שם , היא ואני . אנחנו מחילים להתווכח על מה שקרה .ודניאל מתעצבן

אני מתחילה לברוח ממנו והוא מאיים עלי . בהסחת דעת אני בורחת לחדר כלשהו במסדרון ויוצאת מהחלון. דניאל ממשיך לחפש אחרי .

מתרחשת כאילו סצינת קישור דבילית  ואז שוב סצינה איתי.

אני במסדרון של קומה 7 בבלינסון , מחלקת ילדי הסרטן, המקום נטוש ומעט שונה,יש הרבה יותר מעליות במסדרון. אני מגיעה לפני דניאל ואני יודעת שדניאל בעיקבותי. אני בורחת לחדרים של מחלקת לילה וחושבת שאני אוכל להסתתר שם,אבל במקום קירות כל הקירות מזכוכית. דניאל נכנס  למסדרון ורואה אותי ומתחיל לרדוף אחרי. יש בידו אקדח.

אני בסוף המסדרון כאילו באמצע הכל ישנה מעלית לחצי קומה ומדרגות צרות שבקושי אדם יוכל לעבור בהם

אני לא מצליחה לקרוא למעלית ויורדת במדרגות אבל כשאני מגיעה למטה דניאל מקדים אותי .

אני נעמדת מולו. ללא רצון לברוח יותר.

הוא אומר לי משהו .

אני נעמדת מולו ואומרת " אני לא בורחת יותר. תהרוג אותי וזהו. זה מה שאני מרגישה שעשית קודם"

אני מתעוררת . השעה בערך 6 לפנות בוקר.

למה זה לא מניח לי ?!