בשבוע האחרון אני חושבת על כל מה שעובר עלי ועבר . על מה שמצפה לי ועל מה שהשגתי והפסדתי .

הבנתי כמה דברים .

אני בת 19 בלבד ואני חושבת כמו בת אישה בת 40, אני דואגת כמו אחת.

השגתי סוף סוף את תעודת הבגרות שלי . והיא שלי .

אבל עכשיו אחרי שהשגתיאת זה , אני מתחילה לחשוב על ההמשך וזה מפחיד אותי כל כך , כי למרות שיש לי הישג אחד שיאמר לזכותי הוא לא מספיק.

אני רוצה לעשות כל כך הרבה דברים אבל מצד שני אני רוצה להפסיק לעשות הכל .

הרגשה מוזרה של התמודדות עם החיים .אבל הפעם אני בוחרת להתמודד איתם .

אתמול לאחר המסיבה המזרחית ההזויה של העבודה, הכרחתי את עצמי לסיים משהו שאני יודעת שהייתי צריכה לעשות .

סיימתי את הקשר הביזרי שלי עם רובי . הבנתי שלעולם אני לא אמשיך באמת הלאה אם אני אמשיך לשמוע ממנו ,ואם אני אמשיך להיפגש איתו תמיד בתת מודע שלי יתפתחו אשליות או יראו אותוכמישהו שהוא לא בעבורי .

אני יודעת שאני רוצה אותו בצורהה שהוא לא רוצה אותי .

ואני צריכה מישהו שירצהאותי . שירצה אותי בלבד.

שידע להילחם בשבילי קצת אם צריך ולעזור לי וככה אני אחזיר .

אני צריכה משהו אמיתי . לא אשליה שנבנית בראשי מפגישה מקרית בודדת .

ביקשתי ממנו לא יתן לי להיות איתו בקשר , שלא יתן לי לחזור לדבר איתו אפילו אם אני ארצה , כי אני יודעת שהכל יתחיל מחדש.

אני יודעת שזו הסיבה למה הוא לא ענה על ההודעותהללו . הוא הבין מה שעובר עלי. הוא הבין שקשה לי . והוא יודע שאני אוהבת אותו לא כמו שהוא אוהב אותי .

אזאנחנו צריכיםלנתק את עצמנו לחלוטין .

אני יודעת הוא יודע את זה.

אבל למרות הכל זה קשה וזה כואב.

אבל עכשיו אני בוחרתלהתמודד עם הכאב בצורה שונה , אני בוחרת להתמודד איתו ולהתגבר עליו , ולא לשרור בו .

אני מתחילה מחדש.