הגעתי להבנה מסויימת . לא משנה אם אני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי או לאחרים אני תמיד אשפט .

אשפט על כל מעשה שלי .

ודרך כלל הביקורת תהיה שלילית .

אין לי רצון לעשות כלום יותר כי אני יודעת שלבסוף אחרים יגרמולי להרגישרע בקשר אליו .

אין לי בעיה עם טעויות . אני יודעת להתמודד איתן להכיל אותן, אבל אני לא יכולה שמטיחים אותן בפני .

אין לי כוחות להאשמות מיותרות .

תעזבו אותי . הרי קל לכם לשפוט אותי . תעזבו אותי .

למה ההתעניינות החקרנית הזאת בחיים שלא שלכם , הסקרנות ההרסנית שלכם בחיים פרטיים ורגשות של האחר .

לא רוצה להתמוד יותר עם ההצקות, ההאשמות, התלונות, הריבים, והצעקות .

רוצה שקט ... שקט מכולם .

תעזבו אותי לבד. הרי הדבר היחידי יש לכם להגיד הוא דעה שלילית . אז דיי. לא רוצה לשמוע יותר.