נאמר לי היום שאני חושבת יותר מידי ...

מתברר שלחשוב על העתיד זה דבר שיכול להזיק יותר להועיל .

אני מודעת לעובדה הזאת . אבל קשה לי להימנע מכך .

אני תמיד מעדיפה לדעת כמה צעדים קדימה. לדאוג לעצמי כדי שאני אהיה בטוחה.

ברמת העיקרון אני פחדנית . אני מודה בכך. אני לא חזקה כמו שכולם חושבים . אני פשוט מודעת יותר מידי לסביבה שלי ועתיד.

כשאתה ילד ואתה במסגרת שלא בשליטתך ואתה מקבל הוראות אתה בכוח מנסה ללכת נגד , מתוך מרדנות אבל האמת היא שאתה נהנה להיות ראש קטן ושיחשבו בשבילך ... יש כאלה שמוצאים דרך עד היום לעשות את זה.

אני לא יודעת אם אני מתגעגעת לזה כביכול או שאני מעדיפה את עכשיו שאני מבינה ויודעת וחושבת בשביל עצמי.

לפעמים אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי :"את צריכה לעשות ככה וכהה בחייך , ואז את תהיה פה ושם בעתיד שלך , זה העתיד שלך . לשם היית אמורה להגיע כל חייך..."

אבל אף אחד לא אומר . וההפך כשמישהו "מייעץ" לי מה לעשות אני מתרגזת ומייד מתנגדת בתוקף לאיזושהי עזרה.

אז כנראה שאני צריכה להרפות...

יש לי ידיד, הוא בן 22 אני חושבת , עובד כל היום כמו "תאילנדי", ככה הוא צוחק על עצמו, קורע את עצמו בעבודה פיזית 13 שעות ביום. מרוויח לא רע בכלל וחוסך לא מעט אבל מצד שני ... כל יום הוא יוצא , בקושי ישן , מנסה להנות כל הזמן , שינה בשבילו היא המוות וכשהוא ימות הוא ישלים פערים כנראה...

קם כל יום ב6-7 בבוקר והולך לישון במקרה הטוב 3 לפנות בוקר.

אבל הוא נהנה מהחיים שלו.

מה אני יכולה לספר על החיים שלי ?

אני עובדת ובקושי מרוויחה משהו , וגם אני לא לגמרי יודעת מה אני עושה עם הכסף הזה , כי להגיד שאני באמת נהנת ממנו אני לא יכולה להגיד גם כן . לחסוך אני מפסיקה החודש. החיסכון ההוא כבר איבד לו את המטרה ועיניין. אני רוצה לבזבז את הכסף הזה על דברים שאני נהנת לעשות . לא רוצה לחסוך . אולי הגיע הזמן שאני אהיה " בזבזנית" כמו שאימא שלי אומרת ... אבל הפעם באמת . על עצמי ועל ההנאות האמיתיות שיגרמו לי לחייך.

לידיד הכי טוב שלי יש יום הולדת בחמישי הקרוב . הוא יהיה עדיין בקורס הכנה לקצונה... ואני לא אראה אותו בשבועיים הקרובים..

20... המספר הגדול ... 

ואני רק חודש ו9 ימים אחריו ...זה מלחיץ...

עליו למשל לא התקמצנתי ... קניתי לו את הדברם שהרגשתי שיעלו על פניו חיוך , שהוא יאהב ושישמשו אותו ביום יום ...

נגיד שביזבזתי עליו משהו כמו המשכורת הצבאית שלו ...

הכנתי לו שתי ברכות . האחת מצחיקה והאחת מתארת את המערכת היחסים שלנו במשך ה3 שנים שאנחנו מכירים . אחרי שדיברתי איתו היום בבוקר הוא סיפר לי שהוא קרא אותן ושהוא לקח אותן איתו לשטח לקרוא אותן שוב ביום ההולדת כי זה גרם לו להרגיש טוב.

כשראיתי כמה הוא אהב את המתנות ואת החיוך שלו והחיבוק החזק שהוא הביא לי אחרי זה אני הרגשתי באמת מעט אושר.

לתת לו, למישהו שיקר לי מכל, גרם לי להרגיש מאושרת.

לא היה אכפת לי הסכום הכסף שביזבזתי. ברגע שהוא חיבק אותי זה היה שווה הכל.

הייתי רוצה לארגן לו משהו, מסיבה אמיתית. אבל לצערי אני לא מכירה את החברים שלו . אנחנו מן סוג של ידידים פרטיים אחד של השניה. הכרתי בעבר 2-3 חברים שלו אבל לא היכרות מעמיקה יותר מידי בשביל ליצור איתם קשר להכין לו משהו ... אז זה קצת מבאס אותי ...

אז הגיע הזמן כנרא הלחיות בשביל עצמי בהווה ולא בעתיד ... אם זה נשמע הגיוני או לא ... אני כנראה אתחיל לעשות את זה...

לילה טוב לכולם...