אתה לא מכיר אותי כנראה.

אתה מכיר את החיצוניות שלי, וחושב אולי שאתה מכיר את הפנימיות השטחית שלי.

מה אתה חושב שאתה באמת מכיר?

אותי ?

בוא ספר לי על עצמי...

אתה לא מכיר אותי . עונות, ימים, חודשים, שנים.

מה אתה מכיר? אותה שיטחיות שאני מציגה לעולם?

החיוך המזויף שאתה כבר מכיר ויודע שהוא מזויף.

את התירוצים שאתה קורא להם דיכאונות?

ומה אני מכירה?

הזילזול שאתה מפגין בכל פעם שאני מנסה לדבר איתך, החוסר הבנה. הבעיה היא שמעולם לא הבנת!

לא ביקשתי שתבין אותי ! רציתי שתקבל אותי. אתה לא תבין אותי , ורוב הסיכויים שאני לא אבין אותך.

אנחנו בני האדם ... כולם חושבים שהם יודעים להבין, וחושבים שהם מבינים ויודעים להזדהות עם כולם. אני מצטערת להודיע לך ... זה שקר וכזב!

אין דבר כזה הבנה אמיתית. הבנה אמיתית קיימת אך ורק עם עצמך.

אלו שכן חושבים שהם מכירים אותי, שמכירם אותי ברוב מצבי, שמחתי, עצבותי, כאבי, דכאוני...

הם לא מבינים ... שהם לא מבינים! הם יכולים לחשוב שהם מבינים, כמוך.

לא ביקשתי שתבין, אני מבינה, וזה מה שחשוב ושומר אותי צלולה, מה שביקשתי ממך הוא לקבל אותי.

קבל אותי כמו שאני.

קבל אותי כשאני שמחה עם כולם,

קבל אותי כשאני עצבניתעל כל העולם,

קבל אותי כשאני עצובה וכואב לי,

קבל אותי בדכאוני.

אל תבין אותי. קבל אותי . קבל שאני כזו , שאתה לא אמור להבין, ולכן אינך אמור לשפוט.

רק דע שאני אני , ואתה אתה.

לכן כשאני מתקשרת אליך באמצע הלילה, הקשב לי.

כשאני באה אליך, תהנה ממני.

וכשהזמן עובר, הכר אותי.

ואבל אולי למרות השוני המובהק הזה אנחנו עדיין יכולים לשמר את הקשר שקיים בנינו.

למרות שאתה אתה ואני אני.

"...I want you to know, with everything I won't let this go.

 These words are my heart and soul,

 I hold on to this moment you know.... "

Sum 41

קטע זה כתוב על אף אחד ועל כל אחד.