בסדר אז עוד 10 ימים אני בת 20 ... למרות שניסיתי להתכחש לזה זה כבש אותי והבנתי כמה זה נכון ...

יש כאלה שאומרים , כולא העברת קידומת לא משתנה שום דבר ויש כאלה שמיחסים לזה חשיבות אדירה.

תקשיבו, האמת שאני איפשהו באמצע.

אז אני בת 20... כולא עוד יום הולדת ...

אבל מצד שני אני בת 20 ! ובחודש האחרון כל הקונספט הזה השתלט עלי . והתחלתי להבין מה זה בעבורי להיות בת 20.

אני לא אתחיל לפרט מה הכוונה שלי בזה ולמה אני מעריכה את הגיל הזה כי זה כבר אישי שלי ואני יודעת שהרבה יחשבו שיש להם רשות לשפוט אותי על זה אז אני לא מספרת כי נמאס לי מהביקורת של כולם על הדעות שלי!

בשבוע האחרון חשבתי כיצד אני יכולה לחגוג את ה"מאורע" הזה. חשבתי מועדון אולי באזור וכמו ולהזמין את כל החברים שלי.

ואז זה התחיל...

" אני לא יכולה להגיע מפה ומפה..." אני פאקינג הגעתי מכפר סבא לחיפה ברכבת בשביל ימי ההולדת שלכם !

"יש לי דייט עם זה וזה ...." תבואו שניכם.. אבל כמובן שאת מעדיפה להיות איתו לבד. את מכירה אותו שנים אז עכשיו פתאום הוא יותר חשוב לך מיום הולדת של חברה... תודה על סדר העדיפויות...

"אני לא באה למועדונים ואני לא רוקדת ..." יאללה יש לחברה טובה שלך יום הולדת 20 ! תודה על היחס.

"אני לא הולך למועדונים מהסוג הזה... הם ככה וככה ואני לא אוהב את הסיגנון הזה." כן אבל זה יום הולדת שלי ואני אוהבת את הסיגנון הזה... אז בשבילי לפחות...

אחרי כל התירוצים הללו דיי נמאס לי מכולם . והתחלתי להעריך מחדש מי הם ה"חברים" שלי.

אז הגעתי למסקנה שאני מסננת את כל אלה. כל התירוצים. אני מסננת. אני מורידה לי את חבילות השיחות בפלאפון כי אני כבר לא מתכוונת להתקשר אליכם.

ולכל אלו שעכשיו באים פתאום ביציאה "אז לירון, איך חוגגים את יום ההולדת שלך ...?" פשוט ... לא חוגגים.