מה אני עושה? אני כבר ממש לא יודעת.

לאחר סופ"ש חביב נחמד שכזה בבית. מתחת לסמיכה מסיימת את העמוד האחרון של הארי פוטר. וסוגרת כך את העמוד האחרון על תקופת ילדותי.

כך מתחיל לו השבוע.

החלטתי באופטימיות לפתוח שוב בהתחלה חדשה... לקראת השנה האזרחית החדשה אולי...

מתחילה דיאטה, מתחילה לכלכל את הרצונות שלי לעתיד הרחוק וכיצד אני מגשימה אותם. התחלה אופטימית מעט... הגיע הזמן.

ואז זה התחיל...

אני מקבלת SMS עצבני מהאקס שמתחיל לתקוף אותי על דברים שאני מעולם לא עשיתי לו.

התקשרתי מייד לחברה משותפת שלנו ושאלתי אותה על מה הוא מדבר... ואז היא סיפרה לי שהוא נכנס לאיזה סיכסוך עם איזה אחד מ"מקושים" ושהוא מלכלך עליו ...

עד שלקראת הסוף הבנתי שהוא לא היחיד שהוציאו אותו מלוכלך... עד שסוף השיחה הבנתי ממנה שמחצית מקהילת מקושרים יודעים עלי כל מיני דברים ואני לא ידעתי זאת מעולם.

מישהי שחשבתי אותה לחברה שלי מספרת כנראה את כל ההיסטוריה שלי , בלי ידיעתי...

לא האמנתי!

יותר ממחצית היום הסתובבתי כמו רוח של עצמי, לא יכלתי לעשות כלום כמעט. בעבודה הייתי כעלה ברוח .

עד שהתחיל סבב הפלאפונים... הבחורה שהתחילה לספר עלי דברים התחילה להתנצל היא לא התכוונה מעולם לספר ושהיא סיפרה רק לבחור אחד שבמקרה מכיר גם את זאת שסיפרה לי מה אמרו עלי וכנראה אין לי מושג למי עוד הוא העביר...

ואז ידיד טוב שלי שהתקשר אלי בשביל לנסות לעודד אותי ולנסות לדלות ממני פרטים על הבחורה והבחור בשביל להתנקם בשבילי ... עד ששיכנעתי אותו שזה מיותר.

ועוד כמה מעורבים ...

בסיום היום,

מחקתי את הפרופיל שלי במקושרים,

ניתקתי קשר עם חצי עולם,

והבנתי שאנשים בגילאים 20+ גם כן מתנהגים כמו ילדים בגנון עם רכילויות וחיטוטים בחיים שלא שלהם.

והבנתי ששוקו זה דבר מעולה אם אתה רוצה לישון טוב... כמובן שוקו למבוגרים בלבד (מידה אייריש קרים, מידה ליקר מוצרט לבן, חצי מידה וודקה, וחלב במה שנשאר בכוס...)

אבל החלטתי שלמרות הכל אני לא מתייאשת וממשיכה הלאה.

לצערי היום אחרי שקילה נוראית במצבי הכלכלי , הגעתי למסקנה שאני כנראה אצטך לחזור להיות קופאית שוב.

לאחר שהבטחתי לעצמי שאני לא אעשה זאת שוב אני חוזרת לזה ?

הפחד שלי הוא שאני לא אצליח להתרומם מזה.

אפילו לאחר הלימודים, אני מפחדת, באמת ובתמים, כיצד זה יראה על קורות החיים שלי, כיצד זה יראה כשאני סוף סוף ארצה להתקדם הלאה? האם תמיד יראו אותי בתור קופאית ויזלזלו ביכולות שלי בגלל כך?

כל אחד בתקופת לימודיו עבד בעבודה גרועה כזו או אחרת . אבל הפחד שלי שהעבודה הזאת לא תיתן לי להתרומם ולפרוח אחר כך ...

יש לי סיכוי בכלל...?

אני זקוקה כנראה לאחר התחלה שכזו למעט עידוד, למעט תמיכה... אך קשה לי למצוא אותה...