בזמן האחרון הבנתי שתפיסתי על חברים ומי הם השתנתה לחלוטין.

פה ושם אני מוצאת את עצמי נזכרת בתקופות התיכון, ומה שחברים היוו בשבילי אז, שכיום זה לגמרי אחרת.

מי הם ידידי כיום?

זאת שאלה שקשה לי לענות עליה, כי כיום אני כבר איבדתי את הביטחון שלי בלקרוא לבן אדם שאני מכירה "חבר".

בחודש האחרון חוויתי מקרה של אי אמון כבד ממישהי שחשבתי שהיא חברה טובה שלי, ולאחר מכן כמו מפולת שלגים כך התגלגלו והתפוררו קשרים נוספים שלי עם אנשים.

קשה לי להגיד והגדיר כיום מי הוא ידיד...

מה הוא ידיד? בתקופת התיכון הייתי עונה בפשטות על השאלה הזאת , פשוט ראה עם מי אני מבלה את הסופ"שים שלי, מי שאני בוטחת בו לספר לו את סודותי, לצחוק איתו ולהיות חלק כמעט יומיומי בחייו וכן הוא בחיי.

נראה שבעבר אפילו המילה חברות הייתה פשוטה יותר מהיום.

כיום?

כיום אני קוראת לכל מי שאני מכירה:"מכרים". אין בי אפילו את הביטחון לקרוא להם ידידים, כי איני יודעת אם הם בכלל מגדירים אותי כאחת.

אפילו שהאנשים שבזמן האחרון אני מדברת יום יום הם יחסית חדשים בחיי, עדיין אני פוחדת לקרוא להם "ידידים".

וכל אלו שהם חברי, הם חברי מהעבר, חברי מהתיכון וחוויות ילדות שהזמן, המרחק, והסביבה השונה לא שברו עדיין.

איתם אני פחות מדברת אומנם מפעם, אבל עדיין חשוב לנו להיות חלק משמעותי בחיים של האחר, אפילו אם זה אומר להתראות פעם בחודש, אנחנו עדיין יכולים לסמוך אחד על השני שעדיין נתראה בעתיד.

משהו שעם מכריי החדשים יחסית אינני יכולה לדעת.

לאחר התיכון נראה שיש לכל אדם "חברים" לתקופות זמן.

תקופת עבודה, תקופת לימודים, תקופת מעבר, תקופת משבר וכו'. אבל למרות הכל הם לא נשארים. הם כאילו משרתים תקופה מסויימת בחייך ולאחר מכן נעלמים, או שאתה הוא זה שנעלם מחייהם? אינני יודעת...

ואישית קשה לי עם ההגדרות ועם המעברים.

קשה לי לחשוב האם מחר יקרה משהו שיגרום לי או לו לא לדבר יותר אחד עם השניה?

כיום כל ידיד וידידה נהפכו כמעט כמו קשר רומנטי, הם לתקופות קצרות, קשה לי לבטוח בהן שישארו, וקשה לי לגלות את עצמי לחלוטין כלפיהם, צריך "לחזר" אחריהן שישארו בסביבה...

ולעיתים קרובות מידי אני שואלת את עצמי.... למה???