כבר חודש. כבר חודש אנחנו לא מדברים.

הידיד הכי טוב שלי מזה 3 וחצי השנים האחרונות.

הידיד שלפעמים הייתה השיחה שלו בסוף היום בשביל להוציא אותי ממצב של היכנעות ליאוש.

חודש.

וריב שאיני יודעת כבר מי יזם קודם אבל אני יודעת שהוא קידם, בגלל ריב אחד וגאווה גדולה.

עקשנות, של מי שטעה.

חודשיים היינו במצב רע. ואז שסוף סוף הצלחתי להוציא את הכל, להוציא כל מה שהוא עושה שפוגע בי, הוא נפגע!

איך הוא נפגע?!

הוא פוגע בחברים שלי (ולא בטעם כמו שהוא טוען...) ובעקיפין פוגע בכבודי מבלי אפילו להבחין.

מה קרה בשלושת החודשם האחרונים?! האם השתננו?

האם הפכנו להיות אנשים אחרים ?

הוא השתנה... כשה לי להצביע על הנקודה המדוייקת שבה זה קרה אבל הוא השתנה. הוא מעולם לא היה ככה,

בעבר הוא היה מגן על כולם, על הכל...

והיום זה נעלם כלא היה.

מאז שהוא החל להשקיע בעצמו והביטחון העצמי שלו עלה, כך הזילזול בסביבה עלה גם כן.

איך בן אדם יכול להשתנות כל כך ?

אבל אני לא וויתרתי.

סירבתי לוותר עליו! סירבתי לוותר על בן אדם שכמעט לחלוטין העביר אותי בחיים את תקופת התיכון.

קשה לי לוותר על אותו בן אדם אכפתי שהכרתי בעבר.

היום קשה לי לזהות אותו כבר, קשה לי לדבר איתו, ויותר מכל קשה לי להרגיש בנוח בסביבתו.

אבל אז בסופו של פסוק הוא נפגע.

הוא כועס.

ולמה?

הוא התעצבן ונפגע על כך שאמרתי שהוא פוגע בי בזה שהוא צוחק על ידידים שלי. הוא נפגע שאני הטחתי את זה בפניו כבקשתו!

אז עכשיו הוא כועס.

אנחנו לא מדברים כבר חודש.

ובעיניו, אני זאת שצריכה להתנצל.

צריכה להתנצל על זה שאני נפגעת מהיחס שלו, מהקרירות כלפי הסביבה, מהזיזול באנשים שאני מסתובבת איתם. אני צריכה להתנצל.

לאחר השיחה הזאת כמובן ניתקתי לו.

ולפני כמה דקות שדיברתי עם ידיד אחר וסיפרתי לו את הסיפור הוא אמר לי ככה:" עדיף לספור את החברים הטובים שלך על יד אחת, ואפילו על שתי אצבעות."

עניתי לו:"ומה עם משתיים נשארה רק אחת?"

אז הוא ענה לי:"עדיף אחת חזקה על שתיים שבורות!"

אז אני שואלת ... מה עושים כשכל הגוף שבור כבר? האצבע כבר לא תהיה כל כך איתנה אז...