תחושת הקלה,

פחות דבר אחד שמרחף לי מעל הראש בסימן שאלה.

כרגע, אני רק חושבת על הפרזנטציה הקרובה, בתקווה לסיים הכל עד יום רביעי.

אני רוצה במינימום דבר אחד להצליח, לסיים רק את הלימודים האלו, לקבל תעודה.

אני מרגישה שאני צריכה להוכיח שאני יכולה, גם לעצמי, וגם לסובבים אותי.

אבל למרות הכל , אני מתארת לעצמי את המציאות שלי ללא הלימודים (במקרה הטוב והמיוחל שאני באמת אגש ברביעי) ואני מפחדת .

הלימודים שלי, היו מין קרן אור קטנה בשבוע עמוס של עבודה ולחץ.

נהניתי לבוא ללימודים, אם זה לצחוק עם המורה שלי, ועם שאר החברים מהקבוצות האחרות, נהניתי מהשופינג של שני ורביעי לאחר השיעור בשעת המתנה שהייתה לי לאוטובוס לעבודה, נהניתי שיש לי עוד משהו קטן חוץ מעבודה בחיים שלי.

בחודשים האחרונים לבוא למכללה היה בעצם מה שהרגיע אותי במהלך החודשים הקשים שהיו לי בעבודה.

ועכשיו שזה לא יהיה לי, מה יהיה לי?