אני לא מצליחה להימלט מהעבר שלי, או ממי שהייתי, לעיתים בגללי לעיתים שזוכרים מי הייתי.

תמיד קל לי לחזור לפעמים לאותה אחת שהייתי, במיוחד עכשיו שזה כל כך מפתה, אבל למרות הכל אני משתדלת שלא.

אנשים מתיימרים לחשוב שהם יודעים מה אני רוצה, מה אני מרגישה ומה אני צריכה לעשות.

אינני מי שאתם חושבים, אינני מי שהייתי, ואינני מי שאתם רוצים שאהיה !

הצעד שלי אז, ההתרחקות שלי מכולם לא עזרה, או שהאנשים שאני הכרתי בעבר רודפים אחרי בפנים חדשות או שהדרך כל כך מוכרת ככה שקשה לא לחזור על אותם צעדים ומעשים שעשיתי בעבר בה.

אני התבלבלתי, בילבלתי אחרים, הסתבכתי, השתנתי, התבגרתי, אבל למרות הכל רואים אותי כאותה אחת.

ולך...

אני מצטערת שהטעתי אותך, שרדפתי אחריך כנראה, אבל יצגת לי משהו אחר.

כן היית שינוי מרענן,  

השקט שלך שהיה כל כך שונה משלי,

האדישות שלך סיקרנה אותי, מאוד, אבל לא ידעתי כיצד להתמודד איתה.

אני מתארת לעצמי שעד היום אני מצטיירת כמי שהייתי פעם, ולפעמים אף מגנה את עצמי, אבל פשוט איבדתי שליטה.

אינני אותה אחת, אבל אותו חוסר ודאות ממך התישה אותי מלנסות להראות לך אחרת.

אני מידי יום מבינה על עצמי יותר,

אני מידי יום משתנה, לומדת.

אבל אנשים תבינו דבר אחד, אנני מי שהייתי או מי שאתם חושבים שאני.

אני מי שאני חושבת שאני.

וזה מספיק לי.