הימים נראים ארוכים מיום ליום, אבל למרות הכל עוברים בהרף עין.

אני לא יודעת אם זה החום שמערפל את דעתי או השיעמום של חוסר המעש של סוף קיץ.

חושבת על מה שקרה ולא קרה בחודשים האחרונים,

חרטות, גם כן על דברים קטנים וגדולים.

סוגרת לעצמי עוד שנה שעברה.

לקחים מיוחדים? אין ממש...

הישגים מיוחדים? גם כן אינם קיימים.

אבל למרות הכל ממשיכים.