זה מביש להודות שבכל סרט מוגזם וטיפשי אתה מוצא את ניצוץ מציאות של חייך שלך.

טוב אני זאת פחות דוגמא, אני עוד מגיל צעיר השוותי את עצמי לגיבורי סרטים שראיתי, וידעתי לדקלם דיאלוגים שלמים של סרטים שאהבתי ורציתי לחיות אותם.

אבל ככל שמתבגרים מנסים לשכנע את עצמך שאלו הסרטים ואין בהם אמת.

אני מאמינה שזה נובע משתי סיבות,

ככל שחייך עוברים הסרטים נותנים בך איזה תקווה שהחיים הם יותר ממה שהם (כן אולי לאחדים זה נכון), במיוחד כשאתה טינייג'ר ואתה כל כך מושפע ממה שאתה חושב שהסרטים או הסדרות מייצגות עבורך את החבר'ה כמו שהיא אמורה להיות מה שהיא אף פעם לא באמת, ואז כשאתה מתבגר אתה מבין שאין שם שום קסם כמו בסרט, למשל כשתתנשק את השנשיקה הראשונה שלך לא יהיו זיקוקים באויר, ולא איזה מוזיקת רקע של רגע שיא כמו בסרט.

מצד שאני הסרטים גם כן מלמדים אותנו את ההקצנה ואת הידיעה שבחיים האמיתיים "סצנות" שכאלה לא יעבדו על אף אחד, ומזל שכך.

אני יודעת שיש כאלה שעכשיו יכעסו על התפיסה הזאת שלי ותנגדו לה בכך שהסרטים "חייבים" לעורר בנו איזה סוג של השראה ותקווה לחיים טובים יותר, ולא לקנאה של הבלתי מושג.

כל אדם בתפיסתו יחייה, גם אני הייתי כמוכם פעם, אבל התבגרתי ...

אז לאחר ההקדמה הארוכה, כמו שאמרתי זה מביך לגלות בכל זאת ניצוצות שלהשוואה לחיים האמיתיים, בכל זאת הסרטים שאובים מהקצנה של המציאות.

הדוגמא העדכנית היא "סקס והעיר הגדולה".

לאחר צפייה בסרט בשישי האחרון עם שתי חברותי הטובות הבנתי שבכל אחת מאיתנו טמונה לה סמנת'ה, מירנדה, שארלוט, או אפילו קרי.

לאחר הסרט צחקנו לנו מי היא מי ,

טוב עלי הויכוח לא היה ארוך , כולם אמרו סמנת'ה ואני צחקתי.

כרגע אנחנו בנות 20, מתחילות את חיינו "בעיר הגדולה" שנקראת 'החיים'.

מגלות את עצמנו מידי יום.

אבל אני כבר שמחה לומר שאני כבר מצאתי לי את שארלוט, מירנדה, וקרי שלי הפרטיות.

ואת האמת אני שמחה לגלות זאת מעכשיו :)

אני יודעת שחיינו כמה שהן גילוי עצמי לבד הוא תמיד יהיה בשיתוף עם הגילוי של השניה.

כנראה שזה לא מספיק שאתה תשתנה, העולם סביבך כנראה צריך להשתנות גם כן.

כנראה שהשינוי שלך מגיע מבפנים אתה חושב שכולם השתנו גם כן. אבל כנראה שלא.

וישנם עדיין אנשים שכנראה ממשיכים לחיות בעבר ובסכסוכי העבר.

אני ידעתי גם בעבר כשנתקלתי בסכסוכים עם אנשים מסויימים שזה יעבור לי עם הזמן. ושפשוט צריך לתת לזמן לעבור.

אבל אז תמיד גם הצד השני. שכנראה בחר לראות זאת אחרת.

ישנם כאלה שבזמנו שרבתם לא רצו לוותר עליך אפילו אם זה לתקופת זמן מסויימת וידועה, וככה כשאתה התנגדת הם ויתרו עליך לנצח ויצרו בתוכם טינה.

ישנם כאלה שויתרו מראש כי זה פשוט מה שקל, אבל לאחר שנים הם מצפים שאתה תהיה בדיוק מי שהיית בעבר והם לא מוכנים לשמוע כלום.

וישנם אלה שאולי מעט מה שאני מנסה להיות עכשיו. הם לא מצפים להיות החברים הכי טובים שלך, אבל במינימום הם יכולים לראות מעבר לסכסוכים של העבר ומסוגלים במינימום לנהל שיחת חולין ולהסתדר באירועים מסויימים.

ומה בעצם גרם לי להעלות את זה?

יום העצמאות.

הרצון הקטן, מינימום פעם אחת, לחגוג כמו שאני רוצה ולא להיכפות לעוד "על האש" בחברת ויכוחי המשפחה שלי.

אז חשבתי שנסות לעשות מפגשון מחזור של התיכון, אבל מהר מאוד אנשים שללו והוכיחו לי שכנראה אנשים לא מוכנים לקבל שינוי של האחר, אפילו שהם עדיין לא ניסו לבדוק אותו.

אבל בסדר, ממשיכים הלאה ועושים מה שאפשר.

אני לא אתן לזה לדכא אותי. אני אמשיך לחפש את האנשים הנכונים, אפילו אם זה יהיה רק אני וחברה שלי שיכורות עליזות זה גם יהיה טוב.

אבל בנתיים אני עדיין מחפשת מתנדבים לעל האש נחמד אחה"צ עם הרבה אלכוהול.

יש לכם עצות איפה למצוא אותם?

התחלתי את הצעדים הראשונים שלי...

דבר ראשון להתנתק מהעבר שלי.

ממי שאני היית, ממי שאנשים מכירים אותי.

כן, גם התנתקתי מרוב האנשים שמכירים אותי.

ההרגשה הכללית הייתה שאני נמצאת כנטל על האנשים בחיי, ואם לא נטל הם נטל עלי. לא יכלתי להמשיך כך.

הרגשתי תמיד שאני צריכה להיכנס לאיזה תבנית שהן מצפים שאני אהיה.

רשימת אנשי הקשר שלי הצטמצמה לשלושה אנשים. אני מקדישה את עצמי לעבודה בכדי שהבדידות לא תפתה אותי לחזור למצב שהיה.

כי למרות הכל המצב ההוא היה מוכר ונוח, אפילו אם הוא לא היה תמיד נעים.

כרגע אני חייה בבדידות. אני התנתקתי מכל העולם שהכיר אותי, אבל באותה מידה אני לא רוצה להכיר אנשים חדשים, שכן איך אני אציג את עצמי לאנשים כשאני עדיין לא יודעת מי אני רוצה שהם יראו?

המינוס בבנק עוזר לי למנוע מעצמי יציאות מיותרות ויותר לשבת עם עצמי ולברר מי אני רוצה להיות.

כל יום שעובר אני מרגישה איך הרעלים הנפשיים מתנקים ממני,

איך שיום ליום אני מרגישה יותר נוח עם עצמי. אני מתחילה לגלות את עצמי.

השלב הראשון הוא להתנתק מהכעס,

מהכעס על עצמי,

מהכעס על מי שהייתי,

מהכעס על אנשים שהתייחסו אלי רע.

מהכעס על אנשים שציפו ממני לציפיות בלתי אפשריות.

מהכעס של אנשים שציפו שאני אהיה אחרת

השלב השני הוא כנראה לגלות מה אני צריכה לשנות,

מה הן הנקודות השליליות בי שמפריעות לי.

מה הם הדברים בחיי שמונעים ממני להתפתח ולהמשיך בחיים.

השלב השלישי הוא לגלות את הצדדים החיובים שלי שאני אוהבת.

הדברים שאני לא ארצה לשנות, אלא לפתח אותם.

וכן לגלות מה הם הדברים החיובים שאני רוצה להוסיף לעצמי ושאנשים בעתיד יראו בי.

ואז בשלב הסופי, להציב לעצמי מטרות.

להציב לעצמי מטרות קטנות שאני רוצה לעבור בחיי,

להציב לעצמי יעדים גדולים שיתנו לי סיפוק.

ורק אחרי השינוי הזה אני אוכל לחזור להנות מקרבת אנשים רבים, להכיר להם את מי שאני רוצה להיות, להכיר להם את מי שאני אמורה להיות ושאני ארגיש איתה נוח.

השינוי מתחיל עכשיו.