אז חודש חדש בפתח,

עוד חודש אני בטח אבטיח לעצמי שהפעם אני חוסכת ובסוף אשקע בחובות.

טוב זה מאוד קל גם לשקוע בחובות במדינה הזו כשהמחירים רק עולים והשכר נשאר אותו הדבר...

אני מאושרת לומר בחגיגיות !

נגמר המחזור השני של קייטנת ברליץ !

לא האמנתי כבר שאני אשרוד עד ליום המיוחל הזה. למרות שדיי קיוויתי היום בערב להשתכר עד איבוד חושים ...(לא נורא אני אעשה את זה מחר ביום ההולדת ה21 של חברה...) במקום למצוא את עצמי ב8 וחצי במיטה ממוטטת ומתעוררת פתאום ב11 בלילה.

אז תם ונשלם.

ועכשיו לברכות :

בתקווה שלא נראה יותר את המחזור המפונק הזה יותר בחיים.

מי יתן והם לא ירשמו לקורס השנתי.

ואמן שכל הילדים שביקשו שוקו נוסף או EXTRA שוקולד בלחמנייה יקבלו קילקול קיבה...

נראה לי שזה בנתיים לזה...

מסקנות מהמחזור השני:

1. אבישי לא לשכוח שמהיום אנחנו קוראים לך "אדי".

2. לזכור לא לדבר עברית עם המורים.

3. להביא להם הרבה סרטים ככה השטנים הקטנים יעזבו אותנו בשקט לשעתיים.

4. (הכי הכי חשוב !!!) לא לקחת 3-4 משמרות בוקר רצוף !!!

ותודות אחרונות...

תודה לכל הילדים השטניים שאילולא אתם השעה שלי אולי הייתה צלולה השבוע הזה.

תודה להורים המקוללים שכל יומיים התקשרו להתלונן על הא ועל דהה...

תודה לצוות המורים הלא לגמרי עצמאי שקרה לי לטפל בכל בעיית משמעת קטנה וגרם לי להתמוטטות ביום שלישי שעבר.

תודה למנהלת שלי ולצוות היועצות שהשאירו אותי 4 משמרות בוקר לחסדיים של הילדים וההורים הלא מרוצים.

ותודה מיוחדת לשוקולד השחר... שבזכותו אני לא אוכל לההסתכל אפילו על שוקולד למריחה מבלי לחטוף בחילה.

אז עד כאן סיכום קייטנת ברליץ לבנתיים.

מחזור חדש ואחרון (תודה לאל !!!) נפתח ביום ראשון...

אז עד להתמוטטות הבאה...

Lost Youth

נ.ב - אני חייבת למצוא לעצמי חיים...!

וחשוב לציין... שלא יחשבו לא נכון, אני אוהבת את העבודה שלי ...

אני פשוט לא אוהבת אנשים, במיוחד קטנים...!

אוקיי הגיע הזמן לעשות סדר.

מה באמת חשוב ומה התוכניות שלי...

כבר נמאס לי שהמצב רוח שלי משתנה בגלל הסובבים אותי, זה לא צריך להיות ככה !

אז עכשיו אני אחזור להתמקד בעבודה, לנסות להגיע החודש לכמה שיותר עמלות, להעלות את סכום החיסכון...

כל יום כמעט מגיע פיצוץ על המלחמה על האוטו.ההורים שונאים שאנחנו לוקחים את האוטו. במיוחד אני.

זה התחביב שלהם להפלות אותי עם אחים שלי...

אז נשבר לי מזה. התחלתי לחסוך ברצינות ולהתחיל לתכנן על מנת לקנות אוטו משלי!

לא רוצה להיות תלויה בהם יותר. אחרי האוטו כמובן יהיה הצעד לעזוב את המקום המשוגע הזה...

אני חושבת שרק אחרי שאני אצא מפה אני אהיה באמת מפוקסת לדעת מה אני רוצה לעשות בעתיד שלי.

פה אני כל היום רק מסתובבת בתחושה שאני מיותרת בבית.

והאח המנוול שלי שכל היום רק מנסה להבהיר לי כמה שהוא יותר טוב ממני בכל דבר שהוא עושה, או לחמם את ההורים עלי.

אני בת 20 ומרגישה פה כמו בת 15.

אני כבר מתקשה לשמור על קור רוח בבית הזה.

אני מתפוצצת כל יומיים, בכל מקום, אני גוררת את זה איתי לכל מקום; עבודה, חברים, אפילו בנהיגה שלי התחלתי להגזים.

בתקווה שאני אצליח להחזיק חצי שנה..

להחזיק חצי שנה בלי לבזבז אגורה מיותרת,

להחזיק חצי שנה ולחסוך בלי יכולת לגעת בכסף,

להחזיק חצי שנה מבלי להתפוצץ עליהם,

להחזיק חצי שנה ולשמור עדיין על העבודה למרות המצב המתסכל שם והרצון הגדול להתפטר...

מה אני עושה? אני כבר ממש לא יודעת.

לאחר סופ"ש חביב נחמד שכזה בבית. מתחת לסמיכה מסיימת את העמוד האחרון של הארי פוטר. וסוגרת כך את העמוד האחרון על תקופת ילדותי.

כך מתחיל לו השבוע.

החלטתי באופטימיות לפתוח שוב בהתחלה חדשה... לקראת השנה האזרחית החדשה אולי...

מתחילה דיאטה, מתחילה לכלכל את הרצונות שלי לעתיד הרחוק וכיצד אני מגשימה אותם. התחלה אופטימית מעט... הגיע הזמן.

ואז זה התחיל...

אני מקבלת SMS עצבני מהאקס שמתחיל לתקוף אותי על דברים שאני מעולם לא עשיתי לו.

התקשרתי מייד לחברה משותפת שלנו ושאלתי אותה על מה הוא מדבר... ואז היא סיפרה לי שהוא נכנס לאיזה סיכסוך עם איזה אחד מ"מקושים" ושהוא מלכלך עליו ...

עד שלקראת הסוף הבנתי שהוא לא היחיד שהוציאו אותו מלוכלך... עד שסוף השיחה הבנתי ממנה שמחצית מקהילת מקושרים יודעים עלי כל מיני דברים ואני לא ידעתי זאת מעולם.

מישהי שחשבתי אותה לחברה שלי מספרת כנראה את כל ההיסטוריה שלי , בלי ידיעתי...

לא האמנתי!

יותר ממחצית היום הסתובבתי כמו רוח של עצמי, לא יכלתי לעשות כלום כמעט. בעבודה הייתי כעלה ברוח .

עד שהתחיל סבב הפלאפונים... הבחורה שהתחילה לספר עלי דברים התחילה להתנצל היא לא התכוונה מעולם לספר ושהיא סיפרה רק לבחור אחד שבמקרה מכיר גם את זאת שסיפרה לי מה אמרו עלי וכנראה אין לי מושג למי עוד הוא העביר...

ואז ידיד טוב שלי שהתקשר אלי בשביל לנסות לעודד אותי ולנסות לדלות ממני פרטים על הבחורה והבחור בשביל להתנקם בשבילי ... עד ששיכנעתי אותו שזה מיותר.

ועוד כמה מעורבים ...

בסיום היום,

מחקתי את הפרופיל שלי במקושרים,

ניתקתי קשר עם חצי עולם,

והבנתי שאנשים בגילאים 20+ גם כן מתנהגים כמו ילדים בגנון עם רכילויות וחיטוטים בחיים שלא שלהם.

והבנתי ששוקו זה דבר מעולה אם אתה רוצה לישון טוב... כמובן שוקו למבוגרים בלבד (מידה אייריש קרים, מידה ליקר מוצרט לבן, חצי מידה וודקה, וחלב במה שנשאר בכוס...)

אבל החלטתי שלמרות הכל אני לא מתייאשת וממשיכה הלאה.

לצערי היום אחרי שקילה נוראית במצבי הכלכלי , הגעתי למסקנה שאני כנראה אצטך לחזור להיות קופאית שוב.

לאחר שהבטחתי לעצמי שאני לא אעשה זאת שוב אני חוזרת לזה ?

הפחד שלי הוא שאני לא אצליח להתרומם מזה.

אפילו לאחר הלימודים, אני מפחדת, באמת ובתמים, כיצד זה יראה על קורות החיים שלי, כיצד זה יראה כשאני סוף סוף ארצה להתקדם הלאה? האם תמיד יראו אותי בתור קופאית ויזלזלו ביכולות שלי בגלל כך?

כל אחד בתקופת לימודיו עבד בעבודה גרועה כזו או אחרת . אבל הפחד שלי שהעבודה הזאת לא תיתן לי להתרומם ולפרוח אחר כך ...

יש לי סיכוי בכלל...?

אני זקוקה כנראה לאחר התחלה שכזו למעט עידוד, למעט תמיכה... אך קשה לי למצוא אותה...