אני בזמן אחרון מרגישה צבועה.
אכפת לי מהדברים הכי לא נכונים ועקרוניים , ואילו הדברים שכן אמורים לעניין אותי , לאט לאט אני מאבדת בהם עיניין .
הכל נהיה טפל , לא מעורר תחושה או רגש .
ואני לא יכולה להסביר את זה
הרגשה כזו , כאילו אני תלויה באויר ,
לא קשורה לשום דבר , לא למעלה , לא למטה .
והכי גרוע , שאין לי הסבר לזה .
התחלתי לאבד עיניין בחברים שלי , בעיניינים שלי , בלימודים , בהכל .
כבר דבר לא מעניין אותי
ואם משהו רע קורה לי , אני פשוט מבלת אותו , לא דורשת הסברים , לא מנסה להבין , רק מקבלת אותו, ללא שאלות .
ואם דברים רעים לא קורים לי , אני מחכה להם בציפייה , כאילו הכל ברור שהם יבואו , השאלה היא ; מתי ?
כמו שאמרתי בפוסט הקודם . אני רוצה להתנתק מהכל , אך אני אפילו לא שמתי לב כשאני עשיתי את זה אפילו מבלי להיות מודעת .
אני לא יכולה אולי להצביע על זה, אבל אני יודעת שזה קרה וממשיך לקרות , אני מאבדת את כולם בריבים טיפשיים אומנם , אך העיניין שלא מעניין אותי שזה קורה.
עכשיו אני מסוכסכת עם שני אנשים , בדרך לשלישי , ואני לא מרגישה אפילו , זה לא מפריע לי , לא לא משנה .
ואני יודעת שזה כן אמור להיות...
אני רוצה להישאר לבד , רק שאני לא יודעת למה . מן תחושה כזו של סיום ... השאלה של מה . של חיי ?
מה זה אמור להביע ? זה מה שישאר ממני ? בחורה בודדה ללא חברים או אכפתיות מהחיים שלה ובכלל ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
