לאחר סופ"ש בכנרת... אני הרבה יותר רגוע...

אני חושבת שישנתי שם יותר שעות ממה שאני רגילה לישון כל השבוע.

הייתה אווירה כל כך נעימה שם,

כמובן עד שבגיעה יום שישיש וחמולות ערבים או/ו ערסים הגיעו והרסו את הלילה הנחמד שלי עם מוזיקה ערביתו/או מזרחית לאורך כל שעות הלילה.

אבל למרות הכל זה לא לגמרי הרס לי כי אני הגעתי בשביל משימה מסויימת.

לעשות טיפה סדר בראש,

לא לחשוב על כלום ועל אף אחד.

והמשימה הושגה בהצלחה.

מה שכן לאחר הסופ"ש הזה אני נראית כמו שוודית ששכחו בשמש... חחח

מקווה שהיה לכם סופ"ש נחמד.

אני שואלת את עצמי לעיתים,

האם אני מי שאני כי זו מי שאני רוצה להיות או שאני מי שאני כי מצפים ממני להיות כזו ?

יש ימים שאני בטוחה במי שאני, ויש ימים אני מרגישה שאני מוותרת ועושה את מה שאני בדרך כלל עושה כי אנשים מצפים שזה מה שאני אעשה.

וזה מתבטא בהכל.

הפן המיני הוא אולי בזמן האחרון זה ששולט באזור הזה.

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה.

ולפעמים אולי אני מוותרת ונכנעת לרצונות של אחרים. זה עושה אותי לזונה ? אני לא יודעת?

האמת שלא ממש ישנה לי מה שיחשבו עלי , אלא יותר מה אני חושבת על עצמי ועל המעשים שלי.

ואת האמת שאני לא ממש בטוחה במה שאני עושה כרגע. אני כבר לא זוכרת מה אני רוצה אם בכלל רוצה.

אני יודעת שיש כאלה שיגידו לי ואומרים לי,

" אין לך מה להילחץ , את בת 20 תעשי מה שבא לך..."

ויש כאלה שיגידו לי;

"אין לך גבולות ?!"

אולי שניהם צודקים ?

אני צריכה למצוא את הגבולות של עצמי, אם כי קשה לי מאוד למצוא אותם , או להתעקש עליהם.

וזה כבר נהיה בכל פן בחיים שלי.

אולי פשוט נמאס לי לוותר לרצונות של אחרים,

או שאולי יותר קל לי להיכנע לרצונות שלהם ולא לחשוב מה אני רוצה.

אני לא יודעת

אני מנסה לספק לעצמי הסברים שכנראה אינם קיימים.

בין רצונות, יצרים, רגשות, ובילבול...

אני חושבת שהלכתי לאיבוד...