כמו שאני יודע הכי טוב, הצלחתי לתזמן את כל האנרגיה הנשית ביקום הפרטי שלי לסחרור מסוכן. עכשיו, בדיוק כמו בפעמים הקודמות,זה עניין של ימים עד שהכל התפוצץ ואני אתכסה בשקרים שלי ודמעותיהן המלוחות. טראגי.
לא שהיו סימנים מקדימים. לאחרונה היה כל כך משעמם ובינוני, וזהו. הפלא הנשי נראה כמו כת עצומה להפצת הפאקציזם, הבנאליות והבינוניות בעולם המערבי. חשבתי שאיבדתי את החשק לגמרי. בתוך תוכי האמנתי שד' שרטה אותי לרמה כזאת, שאיבדתי עניין מוחלט בכל בנות מינה. ועם כל זה שאני טיפוס דרמטי וקיצוני בדברים האלה, אפילו לי זה נשמע עכשיו כמו יציאה קצת יותר מדי אדג'ית.
אז כמו שהותיקה טוענת, יש יסוד סביר להאמין שאני מתאהב בקראש שלי, בחוסר איזון וההליכה על הקצה. יש רק דרך אחת לגלות.....
היא חוזרת עוד עשרה ימים!
and all hell will breal loose
זה לא אשמתה,אגב. היא טיפוס מאוד שלו ורגוע. לפחות כלפי חוץ.
מי שכנראה תהיה אחראית לבלאגן זו מ'. שלזרעותיה הקטנות,אך החזקות והאמיצות, חזרתי ביום שישי האחרון. מ' לא הייתה כאן בסשן הקודם שלנו, אז פשוט תדמיינו יצור תל אביבי קטן, תאב תשומת לב וסקס, שבעט בדלי של חיי הבינוניים למשך ארבעה חודשים[אי שם בשלהי קיץ 2008. ולמרות שבחיים לא האמנתי בקאמבקים, חייבים להודות שלא התקדמתי לשומקום בשנה שחלפה. מ' רוצה אותי חזרה, מה שמשלים את הפאזל. אז חזרתי.
וזה נהדר, כי ד' חוזרת. ואני חזרתי למ'. ואפילו נ' רצתה עוד "לדבר" עלינו היום. והובילה אותי באסרטיביות שמעולם לא ראיתי בה אל הגן שלקחתי אותה אליו בדייט הראשון שלנו, שעוד הזעתי ממאמץ לכבוש אותה. בעוד אנו צועדים מהאוטו שלה אל הגן, הרהרתי, בפחד קל, איזה מפלצת יצרתי, ואיך חוסר ההיגיון הטוטאלי שאני מתעקש לנהוג בו במערכות יחסים הוביל אותי שוב לפינה הלא הגיונית שנקלעתי אליה. ואיך שוב רק עיוותים וטשטושים של האמת יחלצו אותי בשלום, וכל השירים הקטנים שאני אכתוב, וכל האלכוהול בעולם שלא ימחק את חוסר הכנות ההרסני שלי כלפי עצמימ וכלפי אחרים.
מה שהכי מצחיק זה שהרבה יותר טוב לי עכשיו. כאילו כל החושים תאבי הדרמה שלי מתעוררים, והגוף שלי צוהל וחוגג את חזרתו של העניין לחיי.
סופר לאחור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
