סטונטית'פיר בן דראגיון, הדרקון הידוע, היה כה מהולל מכיוון שהיה היצור הזקן ביותר אשר היה חיי והוא שרד מלחמות גזע רבות מאוד בשנותיו ועד ימים אלו היה הוא חסון. חסון דיו בכדי לשמור על המנהרה דרך ביצת טרטרוס, בהחלט לא עבודה אשר יצור שפוי אחר היה בוחר בה. הסיבה שסטונטית'פיר שרד זמן כה רב היא שהיה אחרון הדרקונים מזן אשר נכחד במלחמת גזע, והיה מזן של דרקונים אשר טוענים כי נוצרו בעולם אחר, כיצור חזק ועקב עוצמתם הוטחו על ידי כישוף אל מחוץ לעולם ההוא אל תוך העולם הזה. לפחות זהו הסיפור אשר היה ידוע, טוענים שכך סיפרו ראשוני הדרקונים הללו.
איטרניטס הצליח במידה מסוימת בהדחקת הסכסוך. "רגע, רגע, זה אומר שאני לא יכול לחזור גם דרך המנהרות!!! אתה רוצה שאני אפצע כמוך או מה?" אמר נייטקיפר בקול. "אה, נכון... סליחה, הממ, למרות שאולי פציעה קלה לא תזיק לך" ענה גרונגלא'אר. נייטקיפר חייך באילוץ, עצבני ומזלזל לרגע. "אולי תחזיר אותנו אתה אחר כך, הממ?" אמר נייטקיפר ללא קשר ישיר למה שדובר. "תשלים את המשימות שלך ותרפא אותי, אולי אני אצליח לעוף שוב" ענה גרונגלא'אר. טוב שיתקו שניכם חשב איטרניטס שאיבד סבלנות לגמרי ולא ראה שום נקודה אליה מישהו חותר.
"כן אדוני" ענה וריידר לזרוסאר בחוסר תקווה והשפיל את עיניו. "צא עכשיו, ואני אדאג למצוא את...." אמר זרוסאר מבלי לומר את מי על שם שוריידר ידע על מי מדבר וזרוסאר העדיף להימנע מלומר כל דבר שהוא אשר עלול השומע במקרה להרוס תוכניתו. וריידר פסע לעבר המדרגות המובילות למעלה ליציאה אל האוויר הפתוח. זרוסאר ניגש אל שולחן העץ הלא משויף ונטל בקבוקון קטן עם תכולה נוזלית בצבע תכלת ולגם ממנו. זרוסאר החמיץ פניו למספר רגעים ואז לחש משהו לא מובן בשקט ונעלם מן המרתף ההוא עם קרן אור יחידה אשר צבעה כצבע הנוזל ממנו לגם.
...המשך יבוא
פרק קודם פרק הבא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
