כמו כל שנה, המורים אמרו שאין חופשת סמסטר.... כמו כל שנה התלמידים התעצבנו ואמרו כי לא יגיעו. כמו כל שנה אמרו שיהיה יום "שונה", כמו כל שנה היום השונה היה מאין יום מרוכז לפי המגמות. סרגיי אמר שאם המורים רוצים יום מרוכז בפיסיקה- שיבואו הם ללמד, הוא לא מלמד. היה לנו בביולוגיה. עשינו כלום. עבדנו כביכול על העבודות גמר. והיה אמור להיות סרט רק שנבו שאמור היה להביא את זה לא כל-כך הגיע באותו יום. בקיצור חזרתי הבייתה. למורים יש בעייה עם המילה חופש. זה כמו ששנה שעברה לא הייתה חופשת סמסטר, היה "מנוחה למורים"... הם משקשקים ממשרד החינוך. זה ממש מפגר.
יום אחרי, היה עוד סוג של יום שונה לסוף הסמסטר... יום כזה שנשארים בו בבית.... יום חופש. המ בעצם היו כמה שנסעו לסמינרים.. כל האומנות, גיאולוגים, טכנולוגים וספורט..טוב לא פלא שלא למדנו, זה די הרבה ><
יום שישי הרבה לא למדו. השכבה שלנו נדפקה, כי זה יום עבודה. רציתי לעבוד בוקר, אבל סידרו לי צהריים. אז התחלתי בשבע. זיווה נתן לי ולגבי להעביר זוג פרות מהפרות של החודשיים לפני המלטה לאלה עם הבת-שחפת. עכשיו זוג פרות, זה קלי קלות כמובן... אבל לא. גבי והיצירתיות שלו. במקום להעביר אותן ממש דרך המתחם, דרך קבוצה אחרת, הוא אומר שצריך להעביר אותם מהשביל ואיכשהו לגרום להן להכנס למתחם השני בלי לברוח.. אמרתי לו שהן יברחו הרי,הוא אומר "לא לא - ככה תמיד עושים, מה? אף פעם לא עשית העברות??"... אני קצת מופתעת, וודאי שעשיתי, אבל לא צריך הרבה היגיון כדי להבין שאם מוליכים פרות על שביל שקצהו פתוח לחלוטין ונוף הבצפר מרצד לו ממול, אין להן שום מוטיבציה לעשות פניה חדה שמאלה ולהכנס למתחם... אבל נו מה, הוא עובד שם כל יום, אולי בכל זאת אלמד משהו....... אני הולכת אחריהן, מבולבל, מובילה את הפרות ממש לאט, הרי בכל זאת הוא צריך לפחות לעמוד בקצה השביל כדי שלא ירוצו קיבינימט.... ואם אני אנסה לרוץ כדי לעקוף ותן בשביל כזה צר- הן פשוט יכנסו לאטרף ובכלל יברחו, אז אני הולכת ממש לאט, שיהנו מהאוכל בדרך, וגבי רץ בתוך הקבוצה, מזיז פרות כדי להגיע לפניהן, הפרות כולן באטרף, וזוג הפות מתחילות להלחץ וללכץ יוץר מהר, אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלחרוק שיניים ולומר אוי לא אוי לא. הוא מגיע, ובמקום לחסום אותם, הוא פותח ת'מתחם שהן צריכות להכנס אליו כשיש שם עוד פרה! .. אני כבר רואה את הפרות יוצאות להן בריצה מטורפת לכבישים בחוץ, גוערת בו "אמרתי לך!! אוף!!!!!", והנה, לא רק שלקח לו שנה לפתוח את זה, ברגע שהוא פתח, גם הפרה בפנים וגם השניים בשביל דפקו ריצה החוצה ואני רואה שחור. כל אחת לכיוון אחר, איכשהו הצלחנו אחרי מרדף מטורף להכניס את כולן פנימה ולסגור את זה. אוף אמרתי לו... האבסורד הוא, שבמזל גדול הצלחנו להחזיר אותן, וכששאלתי למה לא פשוט מבפנים הוא ענה כי זה לוקח איזה שעתיים >< .... RIGHT . פעם אחרונה שמקשיבים לגבי ^^
הייתה היום פרה בהמלטות שראיתי מתחילה לצאת לה מלא שילייה, אז לקחתי אותה לתא המלטות, כל כמה זמן עוברת לבדוק אם היא ממליטה. פרה די ותיקה בעדר. ואללה, אחרי 45 דקות שאין שום התקדמות זה מדאיג... אמרתי למירי. כשחזרתי לתא המלטה, היא הייתה שמה עם בוקי..הפרה התקשתה להמליט, הם עזרו לה להמליט, והצטרפתי, היה באמת בעייתי.. חחח זה ככ חמוד אבל פתאום לראות כזה לשון יוצאת ^___________^ ...בכל מקרה, מקס בא לעזור ובסוף הוצאנו ת'עגל העיקש הזה. מיי גוד, לפרה היו וואחד עטינים.
בחליבה הייתי ביוד עם אביתר, יער ובוקי החולבים. הכל הלך תקין, חוץ מזה שהיו איזה 3 המלטות באמצע זמן החליבה...
אוך הסמסטר הזה יש לנו ממש חרא מערכת.. סרגיי הוא ממש אחלה, אבל 13 שעות בשבוע..זה התאבדות.. יום רביעי זה הכי מבאס, 6 שעות מתראים, הוא בסוף יתחיל לשנוא אותנו או משו... לפמי יש יכול להתרכז משלוש עד 5 בפיזיקה מכנית אחרי יום משעת אפז שכולל יגעון היסטורי, שיעור ספורט והרבה סרגיי וכמובן שעת שכונה (לישון?) עם יאיר שמגלגל P: הוא טוען שזה סיגריות, אבל אנחנו כבר לא בטוחים D:
אני מתחילה להיות מרוצה מהמבטא האנגלי הקיצוני שלי. אני פשוט שומעת את המבטא האמריקאי ומרגישה שמחה שזה לא אני ^_^
עוד יום שישי נטול מעש.
חוסכת ל- iPhone שיצא ביוני. המצאה גאונית. בגודל כרטיסיית אוטובוס.. מכשיר נטול כפתורים, פועל על ידי נגיעות במסך... פלאפון עם כל התוספות, אייפוד, מצלמה, אימייל, אינטרנט באופן כללי, ניתן לומר מחשב נייד, GPS ומה לא!!! גררר
Chrigel, הסולן של Eluveitie שווה להערצה אנשים [= http://www.myspace.com/vercassivellasimus ממש ככה
לוקח לי זמן לפרסם פוסטים לפעמים. רק עכשיו נודע לי משהו ממש נוראי. כנראה שמחקתי את האימייל בטעות יחד עם הספאם. זה גורם לי לתעב ספאם כמו שאני לא מתעבת. א. עגנון העביר לי את הבשורה... אחת מבוגרות מתא"ן שדווקא לא יצא לי להכיר התאבדה ביום ראשון.
זה כל-כך נוראי לדעת את זה. מן חור כזה, צמרמורת, כאב.אפילו שלא הכרנו, הייתה שם, החלפנו מבטים, היינו שם מאותן סיבות. והיא נכנעה לפתע לאתגרי החיים. זה נוראי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
