הייתי בסמינר מתא"ן, עלמנת לנצל זמן, לא אפרט פה, כי זה לא בוער לי ואין לי כוח. אני רק אגיד שממש נהניתי והסתובבתי אחרי זה 3 ימים עם JJJ עגנון (טריפל ג'וניור) ^^
המ, היה יום אחד שלפתע גילינו שבישראל יש אנשים טובים :)
I. היה גשם חזק בירושלים כשהסתובבנו, ופתאום אישה אחת באה אלינו ודוחפת לנו מטריה ליד, ואומרת "קחו, קחו..!" אנחנו עונים לה "מה! לא! זה בסדר!" והיא מתעקשת "קחו, לי יש!" .. "זה באמת בסדר! תודה!" ... "קחו! לי יש!" היא דחפה לו ליד ומיהרה ללכת .. "תודה רבה.....!" אמרנו לה ... ראינו לאיזה בניין היא נכנסה, השתמשנו במטרייה, והנחנו אותה ליד כניסת הבניין, למרות שלא ציפתה שנחזיר אותה. זה היה ממש מוזר.
II. אחרי זה, בארומה, פתאום ראינו את מיכלי... זה היה קטע לא צפוי. ישבנו שמה... אחרי זהלכנו, אורי מחפש את שטר ה-100 שקל שלו, בכיסים וזה לא שם... הוא הניח ששכח את זה בארומה.... מה הסיכוי למצוא את זה שוב. חזמה, חיפשנו, לא מצאנו כמובן... שאלנו את העובדים אם בקרה היה על הבר 100 ש"ח \: ... ואת זה שניקה את השולחן ואלה שישבו שם... אף אחד.. מה הסיכוי למצוא את זה, הרי עברו בערך 20 דקות מאז או כדומה, ובטח מישהו מאושר מצא את זה... יצאנו מאוכזבים, ואחרי 20 מטר, כשבאנו לחצות ת'מעבר חצייה, רצה אחת "אורי", ומחזיקה שטר של מאה שקל......... לא ידענו איך היא ידעה את השם שלו, אבל היא נראתה לו מוכרת... בכל אופן, מי היה מאמין, היא יכולה הייתה לקחת את השטר לעצמה ואף אחד לא היה יודע....
2 מקרים של אנשים טובים באמצע הדרך. אילו רק כולם היו כך... נמ.
סדר פסח - לא 7 איש, גם לא 70, אם כי 700. ובגלל שהייתה מסיבה אחרי, לא שתיתי את ארבעת הכוסות ^^ , אז בטח לא נהניתי כמו אבא ><
נמ. היה בסדר. הרוב פרשו אחרי האוכל, כרגיל.
חרוסת- זה נראה זוועתי, כולנו מסכימים, אבל זה ככ טעיממממם, ואחותי לא מוכנה לטעום את זה, ואני גם הייתי ככה פעם, אבל אוף, היא רק צריכה לטעום פעם אחת אררג, אין לזה טעם של טונה מעורבת עם כבד קצוץ כמו שזה נראה O0
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
