INFERNAL ETERNITY

"מה שחשוב עכשיו זה להגיע לפראגודארטוס ולשחרר אותו! אם נעשה זאת בחשאיות, זה יהיה אף טוב יותר על שם שזרוסאר ימשיך במאמציו ועד אשר יצליח, ייקח זמן רב ולבסוף יגלה שהכל היה לחינם. זה פשוט יעסיק אותו מהרס דברים אחרים" טען נייטקיפר. "...כן וימשיך להציב שמירות ולחסום מעברים ולגרום לקרירות הזאת שיש לאנשים לאחרונה ולתקוף ומה לא" טען גרונגלא'אר כמחאה לנימוקו של נייטקיפר. "אנחנו קודם צריכים לסיים עם זה ואחר כך נדאג להמשך" אמר איטרניטס שמאס כבר מן הדיבורים, "כדאי שנצא. מה יהיה איתך, גרונגלא'אר?".  "ומה יהיה עם שארטיל?" התפרץ נייטקיפר שאחרי הכל הראה דאגה כלפיה. "שארטיל לא יכולה לצאת ולהגיע אלינו ולכן היא בטוחה. עלינו להמשיך, משימה חשובה עומדת לפנינו. ובאשר לך, נייטקיפר ידידי, הנני בטוח כי אריאנה תעניק לך דרגה נוספת על-אף כי משימה זו לא ניתנה לך על ידיה, אני מפציר בך לחזור בך ולעזור לי להשלים את המשימה" ענה נייטקיפר. "בוודאי, אני מתנצל על המהומה שלי, ידידי" חייך נייטקיפר. "יפה, אז אתם צאו לדרככם ואני..." החל גרונגלא'אר לחשוב "ואתה?" שאל איטרניטס. לאחר תהייה החל הדרקון לדבר, "אני אחכה פה, אם אתם מוצאים נורוויט ברמה שמינית, אנא שלחו אותו הנה ואני כבר אמצא אתכם ואסייע לכם. אם הינכם פוגשים דרקון קודם, אנא מסרו לו שאני שוכב פה למרגלות ההר וזקוק לנורוויט בדחיפות, הם ידעו מה לעשות". "ובכן, הייה שלום, גרונגלא'אר" אמר איטרניטס וקד קידה של תודה. נייטקיפר רכן בכדי לאסוף את דבריו ואחר רק חייך ונופף. הדרקון הניע ראשו בצורה של קידה אליהם והצמד פנה אל הדרך הכי נוחה לרדת מן ההר, מזרחה. "נורוויט צעיר..." אמר לעצמו גרונגלא'אר וגיחך.

רגע אחד לפני שהחלה שארטיל לרוץ באקראיות, הופיע מולה הבזק תכול על פיסת האדמה היחידה שלא נשאה דשא עליה. ההבזק סנוור והיא כיסתה את עיניה ברשלנות עם זרועה. במהרה הניחה ליד להשמט חזרה ולמרבה הפתעתה עמד למרגלות האבק הניתז מן החול, עמד ברום מעלה, אדום חלוק, אדם בעל זקן שחור באורך בינוני וגלימה בצבע בורדו מתנוססת מאחור- היה זה זרוסאר, בכבודו ובעצמו. שארטיל עמדה קפואה במקומה. "בוקר טוב" אמר זרוסאר בידידות קטלנית. שארטיל אחזה בפנים כעוסים וחשדניים "מה רצונך?" שאלה בתקיפות כשידה מזדחלת באיטיות לכיוון חגורתה היכן שהייתה חרבה. "את נראית נפלא" החמיא זרוסאר שהתחמק מן השאלה. שארטיל הסמיקה קלות אך עדיין הרגישה מאוימת. "מה אתה רוצה ממני?! אני צריכה ללכת!" זעמה. "כן, את באה איתי, יקירה" אמר זרוסאר ברוגע. "יש לי דברים לעשות!" אמרה עם פרצוף מזלזל. "כן, כולנו עסוקים, אבל את נחוצה לי כרגע וענייני דחופים" אמר. "לא איכפת לי! אני יודעת על זממיך ולא אתן לך!" צעקה. "היי, תירגעי, אני לא רוצה לפגוע בך" ענה במתיקות "בינתיים" הוסיף משועשע ועוד לפני שהספיקה להגיב, לחש בשקט, "טאי פרניס הורנה ארנד" וחוט דקיק אך חזק עד אימה החל בקלילות ללפף עצמו סביב שארטיל. הגבעול הדק כרך את כל גופה במהירות בצורה מדויקת, מלבד צווארה וראשה. שארטיל החלה לזעוק לעזרה. זרוסאר קרב אליה, ואטם פיה בעזרת קסם נוסף "רוסטו סיטיל". ניכר היה כי שארטיל מנסה להמשיך לצעוק, אך אף לא הגה אחד נשמע מפיה הנאבק לצעוק. טבעתה בהקה תחת החוטים שליפפו אותה ללא כל ישע, וכך גם האבן בחרבו של איטרניטס אשר היה בדרכו לרכסי הצל הקטלניים שלמרגלות הר קלאודפאר.

"עתה בוא נראה איזה יצור סידר לי האדון" דיבר וריידר לעצמו בעוד מוציא מכיסו כלי קטן בצורה של צינור קצרצר וקשיח עם חור נוסף על המעטה. לצינור היה צבע סגול ועטה אותו גבעול זהב עם זוג עלים מזהב גם כן, על יד החור ששימש כביכול לפיה. בוא נראה מה הסמנבלור הזה יכול לזמן, חשב וריידר וקירב את הפיה אל פיו. סמנבלורים היו כלי-קסם קטנים דמויי צינור מעוצבים בדרכים שונות שמטרתם לזמן יצורים שונים, כל סמנבלור על-פי היצור אליו נבנה לזמן. הוא נשף בעדינות ותחילה נשמע צליל גבוה במיוחד ומחריש אוזניים אך במהרה הצליל גבה עד כדי כך, כך ששום אדם לא יכול היה לשמוע אותו, אולי מלבד נורוויטים ברמה שמינית. מן היער הקטן במערב אליו, ניכר כי כל הציפורים עפו מעלה ויצרו מראה מרהיב. היה זה היצור הענק שהבריח אותן. האבנים הקטנות שליד וריידר החלו לקפץ קלות עם האדמה הרועדת ויצור בגובה של העץ הגבוה ביותר ביער ההוא פסע לכיוונו של וריידר. היו לו כשמונה ראשים ארוכי צוואר, ארבעה מכל צד, שהיוו כקישוט לראשו הענקי שיצא ממרכז גופו המכונף הענק צבוע קשקשים לבנים. כל אחד משמונת הראשים נראה היה כראשו של דרקון, עם צוואר ארוך; פלטו הם להבות בצבע ירוק אימתני והיו בעלי עיניים אדומות כדם לו צמאים היו. ראשו הענק של היצור היה בעל צוואר קצר ביותר ופרופורציונאלי לגופו הענק אשר רמס עצים בדרכו החוצה אל וריידר. זוג עיניו הגדולות היו בעלות צבע צהוב ולועו הענקית הייתה מרובה בשיניים חדות כתער והוא נהם צעקה נמוכה ומאיימת מאין כמוה. ליצור הענק זנב כשל דרקון אף גדול ממנו פי כמה והתנשאו לו מגבו זוג כנפיי ענק אשר נשרטו קלות מהעצים סביב אך במספר רגעים החלימו ונעלמו כלא היו מעולם. במרכז ראשו הצבי הגדול של היצור התנוסס עיגול צהוב כצבע עינו ונצץ כיהלום בשמש. "אוהו!" התרשם וריידר, "לא ציפיתי ליצור שכזה!". נשמעה הנהמה של היצור בשנית, "בלודילידום..." לחש וריידר וחייך בסיפוק. היה זה שמו של היצור הלבן, היה זה בלודילידום אוויר. היו סוגים רבים של בלודילידומים, אש, מים, אדמה, מתכתי, צל והקטלני מביניהם- הבלודילידום השחור. היה בנוסף בלודילידום יחיד אשר לא היה מסוכן כלל וידידותי להפליא כנגד מראו הגס, היה זה בלודילידום יער.

...המשך יבוא

סטונטית'פיר בן דראגיון, הדרקון הידוע, היה כה מהולל מכיוון שהיה היצור הזקן ביותר אשר היה חיי והוא שרד מלחמות גזע רבות מאוד בשנותיו ועד ימים אלו היה הוא חסון. חסון דיו בכדי לשמור על המנהרה דרך ביצת טרטרוס, בהחלט לא עבודה אשר יצור שפוי אחר היה בוחר בה. הסיבה שסטונטית'פיר שרד זמן כה רב היא שהיה אחרון הדרקונים מזן אשר נכחד במלחמת גזע, והיה מזן של דרקונים אשר טוענים כי נוצרו בעולם אחר, כיצור חזק ועקב עוצמתם הוטחו על ידי כישוף אל מחוץ לעולם ההוא אל תוך העולם הזה. לפחות זהו הסיפור אשר היה ידוע, טוענים שכך סיפרו ראשוני הדרקונים הללו.

איטרניטס הצליח במידה מסוימת בהדחקת הסכסוך. "רגע, רגע, זה אומר שאני לא יכול לחזור גם דרך המנהרות!!! אתה רוצה שאני אפצע כמוך או מה?" אמר נייטקיפר בקול. "אה, נכון... סליחה, הממ, למרות שאולי פציעה קלה לא תזיק לך" ענה גרונגלא'אר. נייטקיפר חייך באילוץ, עצבני ומזלזל לרגע. "אולי תחזיר אותנו אתה אחר כך, הממ?" אמר נייטקיפר ללא קשר ישיר למה שדובר. "תשלים את המשימות שלך ותרפא אותי, אולי אני אצליח לעוף שוב" ענה גרונגלא'אר. טוב שיתקו שניכם חשב איטרניטס שאיבד סבלנות לגמרי ולא ראה שום נקודה אליה מישהו חותר.

"כן אדוני" ענה וריידר לזרוסאר בחוסר תקווה והשפיל את עיניו. "צא עכשיו, ואני אדאג למצוא את...." אמר זרוסאר מבלי לומר את מי על שם שוריידר ידע על מי מדבר וזרוסאר העדיף להימנע מלומר כל דבר שהוא אשר עלול השומע במקרה להרוס תוכניתו. וריידר פסע לעבר המדרגות המובילות למעלה ליציאה אל האוויר הפתוח. זרוסאר ניגש אל שולחן העץ הלא משויף ונטל בקבוקון קטן עם תכולה נוזלית בצבע תכלת ולגם ממנו. זרוסאר החמיץ פניו למספר רגעים ואז לחש משהו לא מובן בשקט ונעלם מן המרתף ההוא עם קרן אור יחידה אשר צבעה כצבע הנוזל ממנו לגם.

...המשך יבוא