כשהקב"ן קורא בעיון משהו בספר ושואל אותך שאלות מתוכו, ואז את מציצה לרגע ורואה שהוא קורא עמוד שכותרתו Major Depressive Disorder. זה לא נחמד כשמתגנב לו חיוך בזמן שאת מספרת על חברים שעזבו. וזה בהחלט מפדח כשהוא מעביר אצבע מבוישת עם טבעת נישואין על הכיפה שלו, ושואל אותך על חיי המין שלך.
אז הוא אומר שיש צורך בהמשך טיפול, אבל שהוא לא רואה שום מקום פנוי במרפאה ושאני אתקשר שוב בעוד 3 שבועות ואקווה לטובה. נדמה ש"לטובה" זה לקוות שאחד החיילים המטורללים האחרים יתאבד בינתיים ותתפנה שעה שבועית.
לפחות נתקלתי באדם הראשון שמבין מה זה הדיכאון הכללי הזה למרות חוסר כוונות "לסיים את חיי" כפי שהמפקדת שלי אומרת. מסתבר, הפלא ופלא, שגם זה הגיוני.
וכן, מפתיע לאללה אבל.. אני עדיין מסתובבת עם תחושת הריקנות הזו ועל סף בכי כל הזמן. ואולי אפילו כואב יותר לדעת שזה רק אצלי. הייתי שמחה להיות מהאנשים שרואים את הצד החיובי בדברים ויודעים לקום ופשוט להמשיך הלאה, או בעצם.. אולי לא. אולי אני שמחה שאני יודעת לנצור דברים, שאני כל-כך יודעת להעריך את הרגעים הטובים שזה כואב עד כדי כך כשהם נעלמים. הוא שאל אותי בסוף הפגישה מה אני מתכוונת לעשות בנושא. אמרתי שאני מניחה שאין מה לעשות. זה באמת נראה כך. זה רק גורם לי להתרחט שוב על הפה הגדול שלי. וכן, הפעם למדתי באמת שלשתוק זו כן אופציה, שלא תמיד צריך להגיד מה שאתה מרגיש ולא משנה כמה משכנעים אותך שכן. אנשים יכולים לפגוע כל-כך גם כשהם לא מתכוונים. גם בלי לקלל או לצעוק ובלי להתעלם. גם בנחמדות אפשר להרוג. בסוף, אמרנו, כולנו דואגים לבריאות הנפשית שלנו. ואולי זו הבעיה פה, אבל בעצם אי אפשר אחרת.
ואולי אני מברברת פה הרבה דברים שאפילו אני לא אצליח להבין מחר בבוקר, אבל ככה זה כשדברים כאלו קורים. כשהלב שלך נשבר בפעם השלישית בשנתיים. כשאנשים עוזבים אותך, בדרך זו או אחרת, בפעם הרביעית באותה תקופת זמן. וכן, אולי כמו שאמרתי תמיד, נועדתי לשמור את הדברים בפנים, כי ברגע שאני מתחילה לשתף, הפחד הכי גדול שלי מתממש - כנראה שזה באמת יותר מדי בשביל שאנשים אחרים יצליחו להתמודד עם זה. (אז אולי תנסו רק רגע לחשוב איך זה בשבילי?)
אני מנסה לא להאשים אותך אבל קשה לי, ואני בטוחה שאת יודעת. לא אכפת לי מרגשות אשם ולא ממניפולציות. ככה אני מרגישה וזה המצב, מה לעשות.
וחוץ מזה, השבוע הולכים לראות אווניו קיו. יהיה טוב. וגם היינו באילת, שהיה נחמד. וצץ לי רצון מוזר להתמכר למוזיקה של קווין. המ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
