צלע ימין מושכת חזק ימינה ואני נסחף וחצי טוב לי ככה, לא לגמרי. אני מתגעגע, אני לא אוהב את עצמי איך שאני כרגע, אני לא אוהב את מה שכופים עליי להיות. אני ממש לא אוהב את עצמי בגרסה הבכיינית, אבל כשאין מוצא אז אין מוצא. כואב לי, אבל בסוף זה הכל זמני נכון? הכאב יחלוף הגוף ירפא את עצמו, והחיים יחזרו למסלולם החילוני, החופשי, הממוזג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
