השמש בא והשמש הלך. כביום חורפי כיסה הכפור את הדשא שמיכה לבנה ופריכה, וטל כבד דידה דרכו במעלה אויר יבש. אור כחול לבנבן הטיל את צילי הרך על המדרכה האפורה, ואני, שרוי במחלוקת על תחושות חום וקור, מחפש את הקרחת בה אוכל למצוא לי מנוח. שעון השמש שיצרתי בעומדי, ריתק אותי לחלל ולזמן ולפתע נראה, כי לאבד את עצמי היה הדבר הקשה ביותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
