השמש בא והשמש הלך. כביום חורפי כיסה הכפור את הדשא שמיכה לבנה ופריכה, וטל כבד דידה דרכו במעלה אויר יבש. אור כחול לבנבן הטיל את צילי הרך על המדרכה האפורה, ואני, שרוי במחלוקת על תחושות חום וקור, מחפש את הקרחת בה אוכל למצוא לי מנוח. שעון השמש שיצרתי בעומדי, ריתק אותי לחלל ולזמן ולפתע נראה, כי לאבד את עצמי היה הדבר הקשה ביותר.
העובדה שאני כותב לעצמי משחררת אותי ממעצורים או מהתנצחויות. נקברתי תחת שיעמום במשקל שלושים טונות. אני אוהב את זה! אין בי שום רצון להיות אקטיבי כרגע, אני פשוט רוצה לשכב כצב הפוך על הגב ולא להתהפך, ובטח לא שאף אחד אחר יהפוך אותי. עזבו אותי משטויות אני רוצה אוגוסט לנצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
