היום שחיתי בבריכה בשער הגולן והיה לי כלכך כייף.

כל זמן השחייה זה רק אני עם עצמי, בתוך המים הקרירים, ואני כלכך נהנת מזה.

עכשיו עניין אותי וחיפשתי את מילות החיפוש "שחייה" בyoutube וראיתי קטעים מתחרויות שחייה שיכול להיות שהייתי בהן...מה שבטוח שהייתי בבריכה בווינגייט ובחוות הנוער הציוני בירושלים...אבל לא בטוח שבאותן התחרויות שבסרטון.

אבל שאני חושבת על כל העניין של הקבוצה והאימונים המרובים- 7 בשבוע, 3 שעות כל אימון כמעט...

זה היה יותר מדי עמוס בשבילי ולא היה לי זמן פנוי לכלום.

ככה, שאני שוחה/עושה כושר במכון/ רצה כמעט כל יום זה נורא כייף לי ואני נהנת מזה! :)

אתמול רצתי איזה 7 ק"מ וגם היה נחמד :)

חוצמזה אני די תחרותית ואני נורא אוהבת להתחרות, אבל הכי הכי לנצח :)

אחד מהמניעים לפרישתי מהשחייה הוא שלמרות כל האימונים המפרכים המקום הכי גבוה אליו הגעתי הוא מקום חמישי בארץ ב100 מטר פרפר, ואילו במרוץ שדה ארצי של בתי הספר זכיתי מקום שני בכיתה ט' בלי אימונים כלכך.

זה גרם לי לחשוב קצת יותר לעומק עליי ועל השחייה ועל ספורט בכלל ורציתי לעבור לטריאתלון אך זה לא הלך...

טוב אני אסכם את הפוסט בכך שאני נורא אוהבת לעשות ספורט, ושחייה בקיץ בעיקר זה נורא כייף!

:)

אגב,שכחתי להגיד שראיתי היום בבריכה תוך כדי שחייה ילדה מהכיתה שלי שאני לא כלכך חברה שלה אבל היא בסדר

ובזמן האימון לא רציתי לעצור ולהגיד לה שלום,

ונראה שהיא בכלל לא זיהתה אותי עם הכובע והמשקפת עליי,

זה היה מוזר, בדיוק שבאתי לשחות גם היא הייתה, ועוד באותו קיבוץ בצפון הארץ...

אז חשבתי שאחרי האימון אני אגיד לה שלום,

אבל זה היה מאוחר מדי,

אז קיצר תדעו לא לדחות דברים!