טדם טדם טדם

סוף סוף זה הגיע. היום האחרון שלי בחברה הזאת.

אחרי יותר מחמש שנים, סוף סוף אני עוזב.

כשהודעתי להם לפני קצת יותר מחודש, כל המנהלים היו בהלם. אם כי הסיבה לעזיבתי היתה די ברורה למי שפתח את עיניו (ואוזניו). מאז ההודעה, כל יום נוסף שם הבהיר לי שעשיתי את הצעד הנכון. אני חייב להתרחק. להתנתק.

הסכמתי להשאר עד סוף השבוע, למרות שהחודש נגמר באמצעו. ביקשו ממני להשאר אפילו יותר, אך גם בחברה החדשה, אליה אני עובר, לוחצים שאגיע מה שיותר מהר (למזלי).

היום הגעתי בלב שמח. השארתי את הרכב והמפתחות. ניסיתי (באמת ניסיתי) להמשיך ולפתור את הבעיה שעוד נשארה פתוחה. אני חושב שהצלחתי להתקדם בהבנה שלה קצת.האיש הרע לא בא היום. בעצם, בכל השבוע האחרון הוא הגיע רק יום אחד. עדיף ככה. אם אני לא יכול להפרד יפה, עדיף לא להיפרד כלל. פשוט להעלם.

אחה"צ היה לי טרמפ עד הבית. מאז אני רגלי, עד תחילת השבוע, בו אני אמור לקבל את הרכב החדש.

ואני חופשי ומאושר.