|
| 12/2008
דף ישן חדש
היום יותר מתמיד, אני מרגיש צורך עז לפרוק את המטען הכבד שהצטבר לי על הלב, בפני קהל אנונימי.
אני לא רוצה להישמע אובדני, כי אני לא באמת כזה, אבל החיים שלי בזבל, וחומקים לי מבין האצבעות.
מאז שנתתי ללב, שבדיעבד לא היה אסטרטג כה מוצלח, לנהל לי את החיים, הנסיבות הן אלו ששולטות בי, ובצורה פסיבית לחלוטין מצאתי את עצמי מתכנס ביגון של עצמי ומתנתק מהאנושות.
האמת, שמדובר בבחורה.
אני לא נוטה להתאהב. כלכך הדחקתי את הרגש הזה. וזה לא עזר.
היא פשוט באה ועוררה את הכל מחדש, והקיצה את התרדמת האמוציונאלית ואת כל המשקעים.
העובדה שהיא בעיני יפייפיה, משנית לחלוטין. היא פשוט מקסימה אותי. אני לא מצליח לנתק אותה ממחשבותי- לא מהחלומות, ולא מהחלומות בהקיץ.
ניסיתי לקחת את כל העיניין צעד אחד קדימה.
ופתאום הכל אפוף אי-וודאות שמכרסמת לי את אבי-העורקים.
אני לא שולט במה שקורה לי, אני לא יודע מה היא מרגישה, אבל בטוח שהיא יודעת.
אני כלכך מפחד מאכזבה. כלכך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
