פשוט אני =]

כבר כמה שבועות אני חושבת על זה, שאין לי פה כלום..

הבצפר סביר פלוס אבל בכל מקום אפשר למצוא כאלה מורים, וכזאת רמת לימודים..

בכל מקום אני יכולה לעסוק בכל החוגים והפעילויות שאני כבר ככה עושה..

והחברים, טוב, אני תוהה אם הם שווים את זה..

אני אוהבת אותם והכל, מאד, אבל אני חושבת שזה לא חייב להיות כמו שזה, שאני מרגישה כמו בררת מחדל, ושלא נורא, אם העולם יגמר, יהיה לי את רחלי..

אני לא רוצה שזה יהיה ככה, לפעמים אני רוצה להיות במקום ראשון..

שבאמת יאבהו אותי, וירצו להיות איתי כמה שיותר זמן..

ושאני אתמסר לזה, כמו שאני אוהבת להתמסר לכל דבר טוב ונעים, רק שפה, אין לי את זה..

וזה לא שאני לא משקיעה, אני משקיעה את כל הלב שלי..

אבל כנראה שזה לא מספיק, אז למה?!, למה, אני לךא פשוט קמה ועוזבת, ההורים שלי אמרו שאחרי שאחותי תסיים לימודים, ומיקה יסודי, אנחנו יכולים לעבור לארה"ב לשנה, לנסות איך זה.. אולי, ו"כי אני במילא לא ארצה"..

אבל למה לא בעצם?!

מה כ"כ טוב לי פה שאני צריכה להישאר..

האמת היא, שמגיע לי יחס טוב יותר, היחס הזה שלו אני מצפה ומייחלת, אבל הוא פשוט לא מגיע, וחיכיתי מספיק..

אז אולי מחר בבוקר, אני פשוט אקום ואלך, כי למה לא?!