אני חושבת שבאמת כדאי שנדבר.
בואו נבהיר כמה דברים.
על מחויבויות.
חובות וזכויות.
כמו שהיינו פעם ילדים קטנים,
וזה מה שהמורים היו אומרים
חייבים להכין שיעורי בית
להתכונן למבחנים
זכותכם לבקש הגנה
זכותכם שיהיו לכם חברים
כולם נהדרים יפים ושווים
כולם אותו דבר בעולמם של שמאלנים.
אז למה העולם שלי לא ורוד?
ולמה השמיים לא כאלה בהירים?
למה את לא שם?
ולמה אתה בעננים?
למה לא מתייחסים,
עזבו זה לא שלא רואים
זה לא מעניין
ולא מרגש
אם זה לא גובל בסמים.
אז מה שהם עכשיו שם רחוקים
במילאנו היפה
בוגאס עיר החטאים
כולנו נפגשים על אותו ענן
פינת הרצל רמת גן.
עם אותו סוחר, לכולם מוכר
במחירים מובקעים,
ותמיד נמאס
אז עוברים לגראס
ואז שוב חוזרים
למרות שאנחנו לא מכורים
יכולים להפסיק מתי שרק רוצים
ובינתיים אותו סוחר לכולנו הוא מוכר
במחירים מובקעים
ולא אכפת לו שמידיי פעם אנחנו עוזבים
כולנו חוזרים
מתחננים ומשלמים
ואז שוב מתקוממים
אבל המחירים לא יורדים
ככה זה כשמכורים
לסמים לאלכוהול
לסיגריות לזיונים
כולם רק מחכים לך שתבוא
כולם כסף ממך סוחטים
ואז מה שאתה מסכן?
שאתה מלווה מהשכן?
שלאבא כבר נמאס
שהוא גונב לך תגראס
אף אחד לא מתחשב
אפילו שאתה מסכן
אפילו שאתה מתחנן
אפילו שאתה מוריד חולצה
עושה עיניים לאיזו פצצה
מבקש קצת עזרה
היא אפילו לא מציצה
כמה כמוך ביום היא רואה
כמה כמוך היא מעיפה
מי אתה בכלל?
היא ממשיכה ללכת
ואז עובר איזה חתיך, והיא מנסה
הוא ממשיך ללכת
היא לא מספיק יפה
כמה כמוך ביום הוא עושה?
כמה כמוך ביום הוא רואה?
מי את חושבת שאת?
הוא ממשיך ללכת לבד.
ואז כולם נפגשים על אותו ענן
אתה, והפצצה
החתיך וההומלס מהשכונה
עדיין קונים מאותו סוחר
שבמחירים מובקעים הוא מוכר.
ואתה עוד מתקומם
הוא לא מוותר
מאיים ללכת
הוא שולח אותך לעשן
אתה חוזר ומתחנן
הוא צוחק לך בפנים.
זורק לך מנה לרצפה
אתה עושה שמיניות באוויר,
ויום אחד זה נגמר
חומר רע הסוחר מכר.
מנת ייתר
סתם עוד נרקומן
בפינת הרצל
רמת גן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
