הטרקטור בארגז החול

היום דווקא זרם יפה.
בראשית היו מורים וכתלים אפורים, אחריהם התגלגלתי לזרועות המזגן הביתי וסתיו לימדה אותי לתפור. הקלקרים התפזרו בשעה שהיא ואני הרהרנו בהצעה של אמא שלה, שקרוב לוודאי תגרום לכמה ילדים להיחנק, לעשות בריכת כדורי קלקר לילדים.
בארבע היא הסתלקה ואני נותרתי עם משימות יומיומיות אותן ביצעתי כהלכה.
אה, למעט לקפוץ לחנות ולרכוש כמה ספרים, פשוט כי אני עצלנית.

קרולין פנתה אליי היום והציעה את שירותיה כמתופפת הבית. מצא חן בעיני.
הכל תלוי בביטחון העצמי שלי, אני מניחה. אם אלה השירים שלי, המילים שלי, אני אשיר אותן ולא אף אחת אחרת. אבל למה הבטן חייבת להתהפך לי בכל פעם שאני רק מהרהרת בזה?
לעמוד על במה. לעמוד על במה. ברר.
אני מניחה שאני צריכה לחבור לאנשים טובים ולא כאלה שילחיצו אותי ולא יאמינו בי. אבל איפה מוצאים כאלה?

הלחנתי היום שיר, מההתחלה ועד הסוף. זה יצא טוב. מיוחד כזה אני חושבת.
אני דיי שלמה עם זה. נכון לעכשיו יש באמתחתי שלושה שירים מולחנים.
מחר, אם תרצה המדפסת שלי, אגיש לנאווה (המורה לספרות) עוד כמה שירים כדי שתשפצר לי אותם. זה ממש סייע לי בפעם הקודמת.
ולמען האמת אני מרגישה שזה גורם לה להעריך אותי יותר.

אז מתישהו בשבועיים הקרובים אני מוכרחה להבחן בתיאוריה, כי זה פשוט לא ייתכן.
מורה לפיתוח קול, אגב, נמצאה היום אחה"צ בכפר מלל ושיתוף פעולה מסתמן באופק.