זרעים של קקטוס

ושוב, אצבעות המוות הארוכות נשלחות אלי,

בכל מקום אליו אברח, הם ימצאו אותי

אין לאן לברוח

ושום דבר לא יעזור,

אי אפשר לדעת מתי תורו של מי

לעצור את הנשימה ולפחד.

לפחד, לבכות לצרוח עד שנגמר הכוח.

ושוב אותה מחשבה מבצבצת בסוף ימים של צער ויגון

לא לדחות חלום

להגשים הכל כאן ועכשיו

לא לבזבז זמן על סתם

לתת לחיים משמעות.

לפעול, לעזור, לאהוב לשמוח, גם כשנגמר הכוח.

רחל טופאן,

יהי זכרך ברוך

על הקטע הזה בטח יגיב אדם אחד,

נעלמתי, אז אף אחד כבר לא יקרא אותי יותר,

נעלמתי ואני מקווה שלא לחזור בגדול, מכיוון שזה יאמר שהכל רע, והכל בכלל לא רע, הכל מעולה.

הצלחה לישרא בלוג!!!!

אני בקשר כבר יותר מעשרה חודשים עם מישהו שהיכרתי פה,

ו....

אנחנו גרים ביחד.

חוץ. מזה סיימתי שנה שנייה בלימודים , עוד שנה אחת ויאלה לחיים האמיתיים ממש.

אני שמחה, אני מתרגשת,

אני מאושרת,

בגלל זה לא יוצא לי כמעט לכתוב.

כל מי שמבקר פה וזוכר,

שנה טובה ומתוקה

תצליחו בהכל

SKY