וויסקי מהול בדמעות
מציאות היא אשלייה שנוצרה כתוצאה מחוסר באלכוהול |
| 3/2008
לילה טוב, בוקר טוב, יום טוב ושבת שלום.
נותרתי חסר מילים.
לאחרונה התחלתי לעבוד בחברת הדואר הישראלית, או כמו שעולה מפרסומות אחרנות שצצו במאמץ להחיות את המוסד המישון הזה ולהתחבר לדור הצעיר-, " צבי, אחי, כמה לבול?".
זה מתקשר בדרך כלשהי לכותרת הקטע, ערב טוב ,בוקר טוב ושבת שלום.
אתם מבינים, מדובר בעבודה לילית, ועד שלא עבדתם באחת קשה להבין במה מדובר.
השעות המוזרות, האנשים המטורללים שערים בשעות האלו, מריצים מספרים אין סופים על גבי מעטפות לבנות.
האמתי מדובר בעבודה קלילה , וברגע שמתרגלים להיפוך השעון הביולוגי - נהנים בדרך מוזרה. עדיין נשארו האנשים המוזרים, כל אחד עם סיפור משלו, הם משגעים אותי.
בכל מקרה, בסביבות 6 בבוקר, מצטבר קהל ליד מכונות הכרטיסים, כולם מתים להגיע הביתה. הדילמה בסיפור טמונה בהליך היציאה, אילו דברי פרידה יש לאמר בשעה כזאתי של הבוקר?
לילה טוב? הרי הולכים לישון, אך מצד שני בדיוק השמש זרחה, אז מדובר אולי בבוקר טוב?
ואז מגיעים לשלב שצריך לאסוף פיסות מידע מהסיפורים המטורפים שרצו לך בראש כל הלילה, על הקארטיסית באופניים, שהרביצה ל 6 דוסים, או לנאג'י שלא ישן 21 שעות וחולם על הנופש הקרוב בים המלח, יהיה פיצוץ אחי, מביאים בחורות וחשיש.
ב5:40 אני כבר מתופצץ במאמץ לזכור משהו מכל השטויות שאמרו לי, רק כדי להגיד ברכת פרידה מוצלחת.
לפני שאני מספיק להגיד את המשפטים שהכנתי כבר 20 דקות, הם כולם כבר בורחים, אומרים להתראות, או לא אומרים בכלל.
ורק מנהל המשמרת נשאר, הוא לא הולך לשום מקום. " יום טוב" אני בוחר, " יום מצויין" הוא עונה לי בחזרה.
לצאת עם הכוכבים, ולחזור עם הזריחה.
פתאום אי אפשר לצאת מהבית בלי משקפי שמש ודוקטור פישר , מרוח על כל פיסה אפשרית של עור. היו לי כמה סידורים לעשות איזה בוקר, ושחזרתי הביתה , במראה נגלת לעיני עגבניה מחיוכת עם זקן תיש.
חליפת ערפדים נוצצת מחכה אצל החייט, ואני מתחיל לתהות מתי בפעם אחרונה הצצתי במראה....
אני כבר מתארגן לשינה, לילה טוב ....עד החודש הבא?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בקבוק שבור