משהו בי מאמין שיש כזה דבר שייכות טבעית.

גורל, יעוד; יש לדבר הזה אלף שמות, אבל בסך הכל זה להרגיש שאתה נמצא במקום הנכון.

כשאתה לא במקום הזה אתה יודע, אתה מרגיש, משהו חסר, משהו לא בדיוק מסתדר, וגם אם אתה מאוד מאוד מאוד שמח, אתה לא מאושר.

משהו בי מאמין שהשייכות הטבעית שלי היא לך, ולך - לי.

לטעון שזה גורל, לומר שנועדנו; יש שיאמרו שאלו מילים גדולות מדי, אבל בסך הכל זה להרגיש שביחד - זה המקום הנכון.

לפעמים הכל מחליק למקום, וזה תמיד קורה דווקא כשלא מצפים לזה. סדרי עולם יכולים להתהפך סתם ככה. 

והנה זה קורה, העולם שלי פתאום חשוף לעולם שלך, והנה אנחנו לומדים להתמזג, לראשונה מזה ארבע שנים.

דברים שהכנסתי לקופסה של הפנטזיות פתאום נשלפים זה אחר זה בקצב שהוא גם איטי וגם מסחרר ובעיקר מרגיש מאוד טבעי, ואפשר ממש לומר שחלום הופך למציאות מול עיניי. פתאום יש לאן לנתב את כל הכמיהה הזאת שאני מנסה לצמצם מהרגע הראשון, כי פתאום היא לגיטימית, ויותר מהכל - פתאום היא הדדית. פתאום אין עקיפין, יש מישרין. אין מחסומים, יש נתיבים. 

כל כך הרבה זמן ניסיתי להכחיש ולהשכיח, ואף על פי שלא ישבתי וחיכיתי - כנראה שלהעלים את מה שבאמת מושרש עמוק בנשמה שלי אני אף פעם לא אצליח. 

אדם לא יכול להתכחש לטבע שלו, ומבחינתי,

אתה הוא טבע הדברים.