פעם בכמה חודשים יוצא לי להיות לבד, ואז אני מתחרפן. פתאום אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. קודם כל אני ממצא כל מטלה שיש לי לעשות, מוצא הקלה בכל פעם שאני נזכר שיש עוד משהו ש"צריך" לעשות, כי זה נותן לי יעוד לעוד שנייה, ואז כשגם זה נגמר, מתחיל להרגיש מכורסם. היום נשארתי לבד כי מעיין נסעה לביתה, ומיד בלכתה הרגשתי את הלחץ של הלבד. אצל המשפחה הייתי שלשום, את החברים אראה מחר, וערב חג אז אין טעם לדבר עם חברים אחרים, אז תכלס לבד. לפחות יש את הכלב...
תכלס נראה לי שאני לא יודע להעסיק את עצמי, אין לי באמת משהו שאני עושה כי כיף ולא כי זה מקדם משהו. טוב, אולי יש דבר אחד שכזה, אבל כמה כבר אפשר..
זה קצת כמו שמעיין אמרה לי על שוקולד, אבל בכל התחומים: "אין לך אופי של שמן, אם אני הייתי יכולה, לא היו נשארים ממתקים בארון אפילו יום אחד". אז תכלס נכון, אין לי חשק עז למתוקים בד"כ, אבל זה נכון גם להרבה דברים אחרים, כלומר אין לי חשק עז לכמעט כלום. אולי הדבר היחיד שיש לי חשק עז אליו זה להצליח. פעם היה לי חשק עז לנרגילה וגם זה כמעט לא קיים היום. בהעדר חשק עז, אתה עושה שני דברים, דברים שאתה "צריך" לעשות ודברים עם אנשים אחרים שמתאימים לחשקים שלהם (שבמחשבה נוספת זה גם קצת כמו משהו ש"צריך לעשות"). ולמה בעצם התיישבתי לכתוב את כל זה? כי התופעה המתוארת לעיל גורמת לי ללחץ (וכידוע לחץ מוריד שנים בחיים), וצריך (שוב פעם "צריך") לא להיות בלחץ, וזכור לי שכתיבה זה אחד הדברים היחידים שיכולים לבאר לי דברים (בעצם סוג של פסיכולוגיה עצמית) אז אני פשוט שופך ומחכה שזה יבוא.
בוא ונדמיין שיחה עם פסיכולוג:
"מה מלחיץ אותך כשאתה לא יודע מה לעשות?"
- אני תמיד רוצה להיות מוצלח ולכן אפשר תמיד להשתמש בזמן שיש לנו כדי להפוך להיות יותר מוצלח.
"איך זה גורם לך להרגיש אם לא תהיה מוצלח"?
- אני ארגיש שאני לא אצליח להגשים את מה שאני רוצה בחיים
"ומה אתה רוצה בחיים?"
- להיות מוצלח! סתם, אני רוצה להיות מאושר, שיהיה לי כיף, להרגיש שמעריכים אותי, שאני תורם לעולם, שהשם שלי מעלה תחושת הערכה אצל אנשים.
"ואיך אתה משקיע כל דקה פנויה שלך למימוש הרצונות שלך?"
- אני מנסה ללמוד הרבה דברים, כמו שפות או דברים מקצועיים. שפות זה משהו שמועיל תמיד באופן כללי, וזה גם מעורר הערכה, ועם דברים מקצועיים, זה לפעמים באמת מעניין, כלומר מלמד אותך דברים חדשים על העולם שלא ידעת קודם, ולפעמים זה עוזר לך להגשים את המטרות שלך בעולמך המקצועי, כמו להרוויח משכורת יפה, לזכות בהערכה מהממונים עליך וחבריך לעבודה, ובאופן כללי להגביר את הסיכויים שלך להשפיע על העולם לטובה.
"ולמה אתה רוצה להשפיע על העולם לטובה?"
- זו שאלה טובה מאוד, אני מניח שהסיבה העיקרית היא כי אני רוצה שהשם שלי יהיה מוערך.
"ומה יקרה אם השם שלך לא יהיה מוערך?"
- עוד שאלה טובה. אפשר להגדיר את המעגלים שבהם חשוב לי להיות מוערך: חשוב לי להיות מוערך בזוגיות, כלומר התא המשפחתי הכי קרוב, לאחר מכן במשפחה ובחברים, לאחר מכן בעבודה ובמכרים, ולאחר מכן בשאר הסביבה. ומה באמת יקרה אם לא אהיה מוערך? המחשבה הזו גורמת לי לתחושה רעה מאוד. ככל שהמעגל קרוב יותר, כך התחושה רעה יותר. אם בזוגיות לא אהיה מוערך, לא יהיה לי מרגוע.
"ולמה זה?"
- לפני שאני חושב על זה ברצינות, ישר קופצת לי לראש תמונה של אבא שלי שלא מוערך ע"י אשתו (אמא שלי) וגם ע"י הילדים, ובמקביל אני רואה שלא נראה שהוא מבסוט מהחיים בגדול, אז אני משליך על קשר בין חוסר הערכה לבין חוסר שביעות רצון מהחיים. דבר שני, כאשר מעריכים אותך, זה פשוט נותן תחושה טובה, וכאשר לא מעריכים אותך, או ביתר שאת, חשובים עליך רע, זה גורם לחמיצות בלב.
"האם יכול להיות מצב שבו לא מעריכים אותך ואתה עדיין שמח מהחיים?"
- אז אפשר לקחת את השאלה הזו קודם כל לקיצון, ולומר שג
אם אני על אי בודד ואין אף אחד שיעריך אותי, האם אוכל להיות שמח? טוב אז עקרונית קצת קשה לענות על זה כי יכול להיות שיש פה עוד פקטורים של בדידות. אבל התחושה הכללית שלי היא שכן, אוכל במקום כזה או אחר להיות מסופק מחיים שכאלה. וזה אומר שבאופן ריק, אם אין מי שלא מעריך אותי, אז אני יכול להסתדר. זה מוביל אותי לחשוב על כך שמה שאני בעצם רוצה זה שלא יהיה מצב שיעריכו אותי לרעה.
"מה הכוונה ביעריכו אותך לרעה?"
- כלומר שיחשבו עליי דברים רעים, שאני בן אדם שלא נעים להיות בקרבתו, כי הוא לא נעים פיזית, או כי הוא משרה אווירה לא נעימה.
"האם אתה חושב שיצא לך להיות אדם שלא נעים להיות בקרבתו?"
- כשהייתי ילד קטן, רוב הילדים מסביב גרמו לי להרגיש שאני משרה אווירה לא טובה. זה שאתה רוסי בחברה שהיא ברובה לא רוסית גורמת לילדים לצחוק בעיקר עליך כי אתה חריג. גם בחברה שהיא רוסית הצלחתי להיות חריג, למשל שהייתי במחנה קיץ ולא הצלחתי להתאפק ועשיתי קקי בתחתונים, ועשו ממני צחוק שם לגמריי. התחושה שלי באופן כללי בתור ילד הייתה שנעים לי להיות רק בחברת דחויים אחרים, ורוב הילדים לא רוצים להיות בחברתי. כלומר רוב הילדים העריכו אותי לרעה, אם זה מסיבה קונקרטית, או כי נדבקו מילדים אחרים.
"האם אתה חושב שהיום אתה אדם שלא נעים להיות בקרבתו?"
- אני משתדל מאוד שלא, ואני חושב שבעקרון לא. בוא נאמר שאני לא מסריח היום (מאוד משתדל) וחברתית אני מנסה שלא יהיה משעמם איתי. לפעמים זה קצת אוקוורד אבל אני מנסה לדבר בכוח כדי שלא תהיה שתיקה ולא תהיה תחושה לא נעימה.
" אני מנסה לחשוב, אולי יש קשר בין ההערכה השלילית שזכית בה בתור ילד, בין אם הייתה מוצדקת או לא, לבין הרצון העז שלך להרגיש הערכה חיובית היום. אני חושב שההערכה השלילית שלה זכית בתור ילד כל כך פגעה בך שהבטחת לעצמך שתעשה הכל כדי שלא תרגיש כך שוב, ואף יותר מכך, על מנת לא להרגיש הערכה שלילית, אתה מנסה לייצר הערכה חיובית כלפיך כדי להתרחק כמה שאפשר מהצד השלילי. כעת אני רוצה שתנסה לחשוב מה גרמה בפועל אותה הערכה שלילית שחווית בתור ילד, מלבד התחושה הרעה, ומה בפועל יכולה לגרום היום הערכה שלילית לגביך".
- אז קודם כל, אומר שמה שהעלית קודם מעניין, ולא חשבתי על כך קודם. לגבי ההערכה השלילית שזכיתי לה בתור ילד, קיללו אותי, הרביצו לי, העלילו עליי מעשיות, לא קיבלו אותי למשחקים, אני חושב שלא צריך להתעמק מעבר לזה. לגבי ימינו, אני מנסה להצניע כמה שיותר את המוצא שלי, ואנשים פשוט חושבים שאני אשכנזי (זה נראה לי אישו בפני עצמו). אם נתעלם מזה לרגע, קשה לי לחשוב על מצב שבו אני גורם לאנשים לחשוב עליי רע. אם בעבודה יחשבו עליי רע, לא אקודם ואחיה ברמת חיים יותר נמוכה ממה שהייתי רוצה לחיות בה. אם החברים שלי יחשבו עליי רע, לא אוכל להתראות איתם, ולשמוח איתם וזה יקשה עליי נפשית כנראה.
"קודם ציינת שאתה צריך לעשות משהו כל רגע, כדי להיות מוצלח, וזה בין השאר על מנת שיעריכו אותך לחיוב, כעת תנסה לחשוב, מה יקרה אם לא תעשה משהו כל רגע, ולא תהיה מוצלח כמו שיכולת להיות"
- אני לא עושה דברים רק מתוך רצון להיות מוצלח, אלא גם מנסה לסגור את כל הפינות שאני יכול
"תספר לי על זה גם לאחר שתענה על השאלה הקודמת"
אז לא אהיה מוצלח על, לא אעלה תגובת "וואו" אצל אנשים כמו שלפעמים אני עושה עכשיו, אבל כנראה שב90% אצליח להתקדם כפי שהייתי מתקדם בלי לעשות עוד מאמצים (ואולי אפילו יותר כי תחושת הלחץ קצת מורידה לי את היכולת), וחוץ מזה כנראה שזהו. אני לא רואה דרך כלשהי שאני נפגע בה פיזית אם אני מפסיק לעשות מאמצים. אני חייב אבל לציין שאני לומד הרבה פעמים דברים, כמו שפות למשל, גם כי זה נותן לי תחושת כוח, שיש לי זרועות ארוכות (קצרות) אבל גם כי באמת כיף ללמוד דברים חדשים. לגבי לסגור את כל הפינות שאני יכול, אני לא אוהב שיש לי משימות שעומדות מעל הראש, תמיד אעדיף לסיים משימה בהקדם האפשרי מאשר לדחות אותה.
"ומה יקרה אם תדחה אותה?"
- התעייפתי קצת, זה הרבה מסרים לעבד במכה אחת, ואני גם רעב 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
