אתמול נתקלתי בשביל פרחים על המדרכה. זה היה בדרך לעבודה, ואני מיהרתי מאוד, אבל כשהבחנתי בפרח נייר זרוק על המדרכה נעצרתי. הוא היה סגול וחיוור וקצת דהוי, כמו פרחי הנייר שמצויים בהמוניהם על זרי הפרחים שמשתמשים בהם בימי הולדת או בתחפושות של נערות הולה. חייכתי והמשכתי, אבל זה לא היה הסוף. אחרי הפרח הסגול היה עוד אחד, ורוד, ואחריו אחד כתום, ועוד אחד ועוד אחד - כל המדרכה היתה מלאה בהם, לאורך רחוב שלם כמעט.

המשכתי ללכת בעקבות שביל הפרחים ותהיתי האם מישהו שיחק חפש את המטמון, סימן שביל מקורי מאוד למישהו שלא יודע את הדרך, או הכין הפתעה מיוחדת למישהי מאוד מיוחדת, או שמא עברה כאן פיה שסובלת מנשירה מאוד רצינית.

כשהגעתי לנקודת הסיום לא יכולתי להמשיך עוד, ובכל מקרה מיהרתי לעבודה, אבל סימנתי בראשי את הנקודה שבה נח הפרח האחרון וחשבתי, לא משנה לאן הגיע מי שהלך בעקבותיו, השביל הזה בטוח הוביל למקום יפה מאוד.