איך בפעם הלפני-אחרונה שהייתי בדיסק סנטר וביקשתי לשמוע משהו חדש ומעניין, הבחור עם התלתלים הכניס למערכת את הדיסק של מ. קראפט; נזכרתי איך הקשבתי להתחלה של כמה שירים, ואיך אמרתי לו אחר כך בחיוך שהוא נורא מזכיר לי את ניל האלסטד, הסולן של. אני כבר לא זוכרת אם המתולתל זכר או הכיר את ניל האלסטד, אבל חיישני הזכרון שלי כבר המשיכו הלאה ונזכרו איך התלהבתי כשבאותו דיסק סנטר הציע לי בחור אחר את דיסק הסולו של ניל האלסטד, וגם איך שנה וחצי לפני זה קניתי בתו השמיני שלושה דיסקים של מוהאבי 3, ונדהמתי איך כל אחד מהם שונה לחלוטין מהשני, ואיך אף אחד מהם לא דומה לזה שמצאתי במקרה בתחתית מגירת הדיסקים בבית.

יכולתי להמשיך לעקוב אחר שרשרת הזכרון הזו עד הרגע שבו שמעתי לראשונה את שירי אהבה ברדיו, ומשם כנראה עד לדיסק הראשון שקניתי אי פעם (פרס וירטואלי למנחש נכונה; רמז - זה פסקול), ואז למערכת הראשונה שהיתה ממש שלי, זו שהכנסתי לתוכה קלטות כדי להקליט שירים מהרדיו. אבל איכשהו דווקא חוט המחשבות הזה של מ. קראפט - ניל האלסטד - מוהאבי מאוד מצא חן בעיניי, אז כנראה שאשמור אותו כזה למשך זמן מה.

ואם כבר - הנה השיר הראשון שצללתי לתוכו עם הדיסק הנשכח ההוא;