תמיד בקיץ אני מתעבת בכל נפשי את החורף. אני אומרת, מה חשבתי לעצמי, שנהניתי ללבוש את הסוודרים החמים, גרבי הברך המפוספסות והמעיל העבה? הרי כל זה לא נוח בכלל. כל כך הרבה יותר נוח להסתובב בבגדי הקיץ הקלילים, עם הבדים האווריריים וצבעי הפסטל הרכים. כל כך הרבה יותר פשוט לחיות כשלגופי רק שכבה אחת דקיקה, זורמת. כל כך הרבה יותר קל לנשום דרך השכבה הזו.
ואולי אני חושבת - כל כך הרבה יותר קל להיות יפה כשלגופי רק שכבה אחת של בגדים קלים.
ואולי אני חושבת - כל כך הרבה יותר קל להיעלם בתוך ההמון כשיש רק שכבה אחת שמבליטה אותי לעיניהם.
ואולי אני חושבת - כל כך הרבה.